|
ספר לי אבא שלי [המשורר יוסף עוזר] ספור מימי ירושלים ימי היות המעברה בתלפיות.
יוסף הקטן ( אבא שלי, יוסף בן יחזקאל וברטה ) הלך עם אביו [סבי, יחזקאל בן כדורי וטובה ] לטייל בירושלים. בימים ההם השנה בערך תשט"ז, 1956. ירושלים הייתה קטנה ולא היו בה הרבה בתים. היו הרבה שטחים חשופים, סלעים וגבעות.
ההליכה משכונת קטמון, הייתה חוויה של הליכה במקום שעדיין לא סלול. סבא ואבא שלי שהיה ילד קטן כבן ארבע הלכו מרחק רב ואבא שלי, בן הארבע נהיה צמא. היום היה יום שבת, ירושלים בודאי סגורה. היו הילדים הולכים אז עם מימיה שקשורה אליה כוס מים והמים אזלו במימיה.
אבא אני רוצה מים! ביקש יוסף הקטן. סבא ישב עם הילד תחת עץ לנוח בצילו. אבל יוסף היה צמא מאוד ואמר לאבא - אולי תקנה לי משהו לשתות. סבא העמיד אותו על הטעות שלו - אין חנויות, היום שבת.
יוסף התרחק. פתאום התקרב יוסף הקטן ובידו מקל ענף ארוך ואמר - קח! סבא תמה ושאל - מה נעשה במקל? הצביע יוסף על אבן בינונית שעמדה שם. סבא נבוך - מה זה? - זה סלע, ענה יוסף.
שאל סבא את אבא - אתה רוצה לשבת על הסלע?
ענה יוסף - תתן מכות לסלע, במקל. כאן חייך סבא יחזקאל ואמר - אבל אני אינני משה!
ענה יוסף - אבל אתה א-ב-א!!!
ללמדך מה גדולה הערכת בנים להורים. ( יוסף הוא המשורר יוסף עוזר והמספרת - ברוריה עוזר)
הסיפור שובץ באתר בגירסה מתוקנת ב - יט', חשוון, תשס"ח. 31.10.07.
|