תנור הפח לשבת

בימים ההם אין מלך בישראל, וגם חשמל לא היה, על פלטה חשמלית טרם שמעו, אז איך שומרים אוכל חם לשבת? הא? אז אני אספר לכם. בימים ההם היו מוכרים מוצרים שונים בפחים של 20 ליטר בערך, הפחים היו מפח מגולוון, וזה שימש לאחר התרוקנותו מתוכנו המקורי לצרכים שונים, זה שימש לצורך הבאת מים מבור המים הביתה, איך, מסירים את המכסה העליון של הפח, ומתקינים ידית מעץ לרוחב הפח, והרי לך מיכל למים אם הפח היה מזיתים למשל, לאחר שטיפה טובה במים וסבון, הרי לך מיכל ראוי לכל מטרה טובה, מי שרואה סרטים ממלחמת השחרור, הרי בירושלים הייתה חלוקה של מים, ניתן לראות בתמונות, כיצד היו עומדים עם פחים בתור לחלוקת המים.כאשר היו שומעים יציאה של פגז היו בורחים מהמקום למחסה וחוזרים חזרה כל אחד למקומו בתור לפי הפח שלו, ( עד כאן ההסבר למקור הפח )

 את הפחים הריקים היו הסוחרים מוכרים, או נותנים לאנשי שלומם, ולא הרי מחירם של פחים ממלפפונים, כהרי פחים של נפט להבדיל , אם הפח היה ממקור אחר, נפט למשל, או חומר אחר המדיף ריח לאורך זמן, גם הפחים מהנפט יש להם גאולה, והם משמשים בקודש, על מנת שליהודים יהיה אוכל חם לשבת,

הכיצד, הבו ואספר לכם, הפח בנוי בצורת קוביה מרובעת וגבוה מרחבה, זאת אומרת , כאשר הפח עומד זקוף גובהו כ 40 ס"מ, מכסהו העליון והתחתון 30/30 , על תתפסו אותי במילה, לא מדדתי, ההסבר הוא לצורך המחשה בלבד, את אחת הדפנות היו חותכים, ( בדרך כלל היו עושים זאת אצל שעיה בלעכער, שהיה לו כוך במחנה יהודה, והוא היה פחח במקצועו, מקצוע מאוד נצרך בימים ההם ) ושעיה בלעכער היה מקפל את קצות הפח פנימה, על מנת שחס וחלילה לא נחתוך את הידיים בעת השימוש במוצר המוגמר, וכך הייתה נוצרת אמבטיה קטנה , בה היו מכניסים את סיר החמין, והיה נשאר מקום לקומקום, או לבקבוקים אשר היו ממלאים אותם בערב שבת במים רותחים ומעמידים אותם בצידי החמין על מנת שישמרו חמים, לשבת בבקר, לקפה לפני התפילה,

 אצל העשירים אשר יכלו להרשות לעצמם, אפשר היה לראות מיכל עגול של עשרים ליטר בערך אשר בתחתיתו ברז קטן, והוא מלא מים רותחים לצרכי הבית. והנדיבים שביניהם, היו מתחלקים במים הרותחים, עם שכיניהם , קרוביהם, לצורך כוס תה בשבת בצהרים לטאטע, לאחר החמין.

אז יש לנו את האמבטיה המכילה את החמין והנלווים אליו. אבל איך זה נשמר ח? מה מקור החום הראוי לשמש בקדושת השבת?  וכאן בא שוב שעייה בלעכער ותושייתו, וגואל את פחי הנפט, שישמשו גם הם למטרת עונג שבת.  הוא היה חותך מן הפח את מכסהו, אשר שני פתחים עגולים לו, אשר ממנו שופכים את הנפט, אבל תפקידם נסתיים. לכן חותכים אותם והנה פח אשר פתחו העליון ללא מכסה. דופן אחת היה חותך ממנו צורת הפתח, זאת אומרת היה חותך ממנו להבדיל בצורת חצי מלוחות הברית, כפי שמציירים אותן בטעות.

אבל לא את כל הדופן כי אם רק שמונים אחוז ממנו, מבלי לפסול מכושרו של הפח לעמוד יציב, הופכים את הפח על פניו, והנה לכם פח אשר צורת הבית לו, תחתיתו ריקה, שלוש דפנות לו שלימות, והדופן שבחזית יש לו צורת הפתח, בתוך הפח הזה מכניסים מנורת נפט מיוחדת למטרה זו, של חימום אוכל יהודי לכבוד שבת.

 וזו צורת המנורה: במוזיאונים ניתן עדיין לראות מנורות נפט, הן צצות גם בשעת חרום, מנורת נפט מורכבת משלושה חלקים, החלק התחתון, מיכל הנפט, החלק האמצעי הראש, אשר בתוכו מנגנון אשר בו מושחלת פתילה רחבה של כותנה, אשר תפקידה בעת בעירתה, לשאוב את הנפט אשר במיכל,

 המנגנון שבראש מוכשר להעלות ולהוריד את הפתילה, לגובה הרצוי, למען תהיה הבעירה נכונה, ותפיק את מלוא עצמתה , חייב היה בניסיון רב לדעת מהו הגובה הרצוי, יותר אור יש להגביה את הפתיל, פחות אור להנמיך את הפתיל, אסור להגביה יותר מדי משום שאז הפתיל מתחיל להעלות עשן שחור, ועשן זה משחיר את הזגוגית, שמיד נדבר עליה, להנמיך יותר מדי, עלולה האש לכבות, ואוי לה לעקרת הבית, אשר אינה מנוסה בכיוון הבעירה, אשר עלולה להגיע לשבת בבקר להגיש לבני ביתה את ארוחת השבת, והנה המנורה כבויה, והחמין קר, או לחילופין, הגביהו את האש, והשבת נכנסה כבר והנה האש גבוהה מאוד, ויש סכנה של שריפה חס וחלילה, או פשוט מעלה עשן יותר. ולזה היה מוכן הגוי של שבת, אשר היה שוכן לידנו, ואשר כבר ידע מעצמו מה צריך לעשות

( משום שאסור לאמר לגוי לבצע פעולה אסורה בשבת, האומר לגוי לבצע מלאכה בשבת, תוצאות מלאכתו של הגוי אסורות ליהודי עולמית ) אבל שכנינו הגוי כבר ידע, שאם ילד יהודי היה מופיע בליל שבת בפתח ביתו, הרי שעליו לבצע מלאכה כלשהיא בביתו של היהודי, מרצונו העצמי, והוא כבר היה מומחה לכיוון המנורה, למנורה היה חלק שלישי והיא הזכוכית, צורתה כעין בועה מוארכת, אשר בבסיסה פתח מותאם לראש המנורה למען לא תיפול, וקצהו העליון הולך ומתארך, עד אשר מסתיים כצינורית עם פתח פתוח מלמעלה, לבועה זו קראנו הזכוכית, הזכוכית שתכונתה הייתה להגדיל את האור, לשמור את הלהבה מרוחות, חייבת הייתה להיות נקייה, ואת סוד הניקיון של הזכוכית למדו מתוך ניסיון. איך מנקים?קודם עם מים וסבון, הייתה מברשת מיוחדת לניקוי הזכוכית, ( ניתן לראות שממציאי המברשות אשר רוחצות אוטומטית את המכוניות, למדו זאת מהמברשות אשר נועדו לרחיצת הזכוכיות של המנורות, ומי שיטען שזה לא כך, לא אתווכח עימו ) לאחר שהזכוכית נקייה למראית עין אחרי הרחיצה במים וסבון , ושטיפתה במים נקיים, נותנים לזכוכית להתייב.
 עכשיו בא השלב המסוכן. על מנת שהזכוכית תמלא את יעודה היא צריכה להיות ללא רבב, מבפנים ומבחוץ, ואם בחוץ קלה היא בעיניך הרי שבפנים כיצד מגיעים לכל מקום? כל אחד ושיטתו הוא. אבל לזכוכית היה עקב אכילס, מאחר והיא הייתה זכוכית דקה שבדקה, תכונתה עיקרית הייתה שהיא הייתה נשברת בקלות יתרה, ובכל בית הגון חייבות היו להיות זכוכיות להחלפה.
עכשיו אנו חוזרים לעניין החמין והקוגעל. אם היו מכניסים מנורה כזו לתוך המבנה שבנינו אצל שייעה בלעכער, היה נוצר חום רב בתוך הפח בעת הדלקת המנורה, וישנה סכנה של שריפה, ולכן שעייה בלעכער המציא פטנט של מנורה עשויה כולה מפח, המיכל למטה מפח, הראש של הפתיל גם הוא מפח, ואפילו את הזכוכית הוא עשה מפח. הכיצד? מהפח הוא יצר צינור קונוס, שבסיסו התחתון מותאם לראש הפתיל, ואילו בדופן הזכוכית הוא חתך פתח קטן, וכיסה אותו בחתיכת זכוכית אשר ממנה ניתן לראות את האש הבוערת על הפתיל לצורך כיוונו.  כאן המטרה   חימום האוכל, והרי לכם מקום כשר למהדרין לצורך הטמנת החמין והקוגעל לשבת ליהודים כשרים.