|
חול-המועד פסח בא מוכסן לעיר ונכנס אצל הרב. ראה הרב, שפניו עצובות, ואמר לו: שמא דבר רע אירע לך, חלילה?
נאנח המוכסן: רבי, שׁדים כבשו ביתי. שדים? – תמה הרב. – מה ראית?
הן, רבי שדים – השיב המוכסן. – אשתי אשה כשירה היא, ברוך השם, וזהירה בענייני-פסח. ואילו גם אתמול וגם שלשום מצאנו שׂעוֹרים בּכּוּפתוֹת. מי הטיל את החמץ לתוך הכופתות, אם לא שדים?
הירהר הרב ושאל: היכן נמצאת המצה בביתך?
רבי – השיב המוכסן, – אני יודע, שמצה טעונה שמירה. חדר מיוחד לה בביתי.
והחמץ היכן הוא? בחדר הסמוך, סגור ומסוגר. ושעורים יש לך בחדר של החמץ?
הן רבי יש. ועכברים מצוּיים בביתך? אוי, רבי! גדולים כחתולים.
אם כן – אמר הרב – לחינם אתה תולה בשדים. העכברים גוררים את השעורים מחדר-החמץ לחדר-המצה, ומכאן השעורים בכופתות.
התפלא המוכסן על חכמתו של הרב ושאל:
רבי, מה תקנה יש לדבר?
הירהר הרב ואמר: שוב לביתך ותן לפני העכברים מקצת מן האפיקומן, השמור לך בארונך, וכיוון שיאכלוהו לא יאכלו את השעורים, שהרי אחרי אפיקומן אכילה אסורה.
תמה המוכסן: רבי, כלום בקיאים העכברים בדינים?
החזיר לו הרב: תנוח דעתך, בקיאים הם בדינים. לפני שבועיים אכלו כל השולחן-ערוך שלי...
|