היום הקשה ביותר בחייו של משה היה כשהוריו החליטו לעבור מהשכונה ולתת לילדים חיים טובים יותר (ככה הם האמינו ) אדון אשכנזי היה עובד כקצב ברחוב אגריפס עם אחיו וכנראה חשב שיהיה טוב יותר לגדל את ילדיו באזור אחר, עם בית ספר ברמה גבוהה יותר עם צורת חיים שונה מהשכונה. אבל למשה היה קשה להסתגל לחיים החדשים, החום של השכונה היה חסר לו, היה מבקר את סבתו בשכונה לעתים קרובות וכשגדל היה מביא את חבריו מהשכונה החדשה ועושה להם סיורים בשכונה ומתגאה בסיפורי הילדות בשכונה והיה נשאר עד מאוחר כדי לנשום את הריח והחיים שהוא החמיץ. אט אט גדלו הבחורים והתפרשו בעולם הגדול, לדוגמא משפחת משמור באנגליה, אשר ושרה בנויורק, עזור בדנמרק, יוסף לוי בקליפורניה וגם משה נסע לארצות הברית והתמקם בסטייטן איילנד שבנויורק קרוב לאשר מזרחי חברו מהשכונה. לא כל הבחורים עברו לחו"ל משה עשה חיל בנויורק. הכרתי אותו מקרוב כשעברתי לנויורק, היינו מתראים לעתים קרובות. תמיד דיבר על השכונה ועל החיים של פעם. וכל פעם שהיה נוסע לארץ היה מסריט את השכונה, מחזיר את החברה שגרו בשכונה והיה מביים סרט עם שירה וסיפורים מהעבר וכשהיה חוזר לנויורק היה נותן למקומיים קאסט טייפ כדי שנשתתף בחוויה המיוחדת הזאת . היה מבקש אותי לכתוב שירים על השכונה ולספר עוד סיפורים כי חסרו לו הרבה שנים ואף פעם זה לא הספיק לו . ביום שנפטר היו אתו החברה בבית מלון בלאס ווגאס. כל כך היה חשוב למשה להיות חלק מהשכונה . משה היה צעיר כשנפטר. השאיר אחריו שני ילדים. ותמיד רצה להחשב כאחד מהחברה והיום באופן רשמי הוא חלק מהשכונה.