זה לא משנה לאילו מדינות עברנו, הפרלמנט הירושלמי לא נפסק. פעם חבר שלי נתן אפרייט, שלאביו היה בית קפה בשוק מחנה יהודה היינו אני והוא יושבים ומעבירים חוויות של סיפורי השוק .פעם אחד הוא סיפר לי שיש פרלמנט בקווינס שבנויורק. שאל אותי אם אני מכיר מישהוא בשם מואיז נחמיאס, בטח ,עניתי לו: אבא שלו וסבי היו גיסים מנישואים קודמים. אז קבענו ללכת אליו ביום ראשון. הבית היה מלא מפה לפה, מלא בחורות צעירות שבאו לשמוע סיפורים של ירושלים. אשתו מרים פתחה שולחן עם כל מיני מאכלים מעולים למיניהם: חומוס, טחינה, חמוצים, מעמולים, פישפישטין ועוד מלא טוב. נתן הכיר בנינו והוא שמח לפגוש אותי. ישבתי לשמוע את הסיפורים שלו והחברה שרובם לא היו ירושלמים היו בולעים את הסיפורים של מואיז. שרתי לו שיר מהבית כנסת וסיפרתי לו סיפור או שנים ומאז הייתי מגיע כל יום ראשון לפרלמנט. הוא באמת היה מהדור הישן ונורא הפתיע את כל החברים שלו וגם אותי שהוא עזב את הארץ. לימים חזר מואיז לארץ ועדין הוא גר בירושלים. פעם נפגשנו לקפה מול הדוידקה והוא ספר לי כמה טוב לו בירושלים, אחרי כן לקח אותי לשוק ועבר מדוכן לדוכן. רק פה קונים אבטיח ,אמר לי. גבינות, אצל אבו דאוד. בשר ועוף אצל ג'וני.
כך הסתובבנו מבאסטא לבאסטא. אני לא חושב שאני זוכר את כל ההוראות שנתן לי בקשר לקניות. נפרדנו לשלום ומדי פעם כאשר אני בארץ אני מרים אליו טלפון לשאול בשלומו.