כשסבי אליעזר בלו ברח או עזב את העיר העתיקה והלך לגיסו שאול נחמיאס שגר בשכונת אוהל משה וזה סידר לו עבודה כשמש בבית הכנסת. מאז הפכה כל המשפחה לשמשים, כל אחד והתפקידים שלו. הדוד שלי אליהו מזרחי, היה חלק ממכירת העליות בשבת. תפקידו היה להסתובב סביב בית כנסת ולשמוע כל אחד ואחד שרוצה לתרום. הוא לא היה מפסיק להסתובב עד אשר היו מפסיקים את התחרות בקנית העליות (אף פעם לא הבנתי מדוע היה צריך להסתובב סביב סביב ) מאוחר יותר הוסבר לי כי לא רצו להחמיץ איש ולהעליב את התורם אבי יהודה כהן היה אוסף את הסידורים ומיישר את הכיסאות. מאוחר יותר היתה עבודתי לאסוף את הסוכריות שהיו נזרקות מעזרת נשים (כמה שנאתי בר מיצוה ושבת חתן ) אז לא זרקו סוכריות עם עטיפה, אלא סוכריות קטנות כמו חצץ שהיו נדבקות לרצפה או נימעכות מנעלי המתפללים אימי ואחייתיה היו שוטפות את ריצפת בית הכנסת , שהיתה חייבת להיות מבריקה בפקודתו של הגבאי התקיף מר יהודה הכהן. בחצר בית הכנסת היו בונים סוכה שהיתה עשויה מפרוכת זאת היה הסוכה היחידה בשכונה וכדי שגם אנו נוכל להשתמש בה, הייתה סבתי חייבת לטגן דג פילה במיץ עגבניות חריף לאנשי בית הכנסת ואנו המשפחה הפכנו למלצרים. הארוחה לא נגמרה עד שיהודה כהן היה מבסוט. אחרי שאכלו והלכו היינו מנקים את השולחן ומתישבים לאכול אני זוכר כמה קר היה בסוכה אבל היה סבבה.
זכורה לי שבת אחת קמתי קצת באיחור ורצתי לבית הכנסת הייתי צריך לעבור כביש אחד שהיה סגור לתנועה בשבת כי הרב פורוש שהיה גר בשכונה הסמוכה "כנסת ישראל" היה מעורב בעיריית ירושלים והיה בכוחו להשפיע על העירייה לבטל את תנועת הרכב. רצתי במדרגות לא רציתי לאחר כי סבי היה מחכה לי תמיד בפנים זועפות התיישבתי לידו והבנתי שבספסל הכבוד שהוא היה ספסל מיוחד בצד הימני של בית הכנסת מתחת לגגון קטן יושבים שני גברים וילד. הבנתי שיש בר מצווה בבית הכנסת. אבי חתן הבר מצווה ניגש לגבאי ולחש משהו באוזנו. וכשהגיע זמן למכירת העליות קם הגבאי והודיע לקהל "אבא של הבר מצווה קונה את כל העליות ואת הוצאת ספר תורה פתיחה ורימונים שהיינו מניחים על ספר התורה והסכום היה 100 לירות שזה היה סכום גבוה מי האנשים האלה ומאין הם השמועה שהם מתל אביב עברה במהירות בין כל המתפללים הם גם אפשרו לחלק מן הקהל לעלות לתורה כי הם היו שלושה וצריך שבעה עולים וכל פעם שעלה לתורה אחד מיחידי בית הכנסת ותרם תרומה התל אביבי האורח ביקש שיוסיפו את זה לחשבונו וכשעלה לתורה האבא של בר המצווה הרב נתן לו ברכות מהטובות וארוכות ביותר והחזן שר לו שתי שירים כדי שזה יעשה טוב לנשמה וליבו וכיסו יפתחו . והתרומה המכובדת לא אחרה לבוא אדון בכר שהיה אחרי על ספר התרומות היה נירגש ביותר ולא רצה לעשות שום טעות כי זה קצת מסובך בשבת אי אפשר לרשום כי זה חילול שבת אז היו שמים כל מיני מספרים לתוך ספר מקפלים עמודים בלגן שלם ביום כזה כי התרומות הגיעו אחת אחרי השניה ובמחירים לא רגילים..... אני זוכר את הבעת הפנים של הגבאי יהודה כהן סוף סוף נפל בידנו דג זהב שמן על הבימה עלה נער הבר מצווה והתקבל בשירה גדולה כל גבאי בית הכנסת שמו ידם על ראשו נשקו לו וברכו אותו וכשגמר לברך בירך אותו הרב באותה ברכה שגנב יעקוב מעשיו ואחרי כן בירך אותו בברכה שברך יעקב את אפרים ואת מנשה ולולא עשה הגבאי פרצוף חמוץ היה ממשיך הרב את ברכותיו הילד הביט לכוון אביו וזה נתן תרומה גדולה של מאתאים לירות שוב פרצו היחידים בשירה רמה.... מר יהודה כהן סימן לי להתקרב אליו רעדתי לא ידעתי מה יבקש ממני והוא אמר לי "לך לסבתא ותביא לי מה שהיא בישלה לשבת רצתי לסבתא וספרתי לה שיש בר מצווה למעלה אנשים מתל אביב תרמו ים של כסף ואדון יהודה רוצה להאכיל אותם מהקובבס שיש לך סבתא הייתה רצינית ארזה לי את הבורקאס מילמלה משהוא בספרדית וגם נתנה לי מפתח לארון הקטן למעלה שבה היו בקבוקי העארק רצתי למעלה במדרגות מחפש קודם מקום להניח קובאבה אחת בשבילי אוי ואווי לי אם אני נתפס הנחתי את הכל על השולחן מר כהן בא לבדוק שכל בסדר ואחרי התפילה עשו קידוש קטן למיוחסים ולבעלי השמחה..."למי לרשום את הצ'ק" שאל אבי החתן "לא היום" צעק אדון יהודה "תבוא מחר ואני אגיד לך מה לעשות" כמובן שבכל בית סיפרו את סיפור הבר מצווה גם בביתי הכנסת הקרובים סיפרו במנחה (תפילת צהריים) על השבת בר מצווה שנפל בחלקו של בית הכנסת אוהל משה ועל הסכומים אשר נתרמו ע"י התורם התל אביבי הנדבן אשר הבטיח להגיע ביום ראשון לבית הכנסת
למחרת בית הכנסת היה מלא מפה לפה כולם באו לראות את הנדיב שמנו את התפילין וחיכינו ועבר זמן התפילה ויהודה הורה לאחד המתפללים להתחיל התחלנו להתפלל ועיינינו מופנות אל הדלת ותפילה הסתיימה כולם יושבים במושבם איש לא קם כולם מחכים להוראות ממר יהודה כהן הוא כבר פעמיים הלך לחלון לראות אולי יראה את התל אביבי מרחוק... עברה שעה ועוד שעה אנשים החלו להתלחש כל אחד עם הסבר שלו למה קרא... לאט לאט התחלנו להתפזר אני זוכר שכמה נשארו לחכות לתל אביבי למחרת כשבאנו לבית הכנסת דבר ראשון רצינו לדעת האם "הנדבן" הגיע והתשובה הייתה "לא" אבל כבד נפל על הקהילה ובשאר בתי הכנסת הפכנו לצחוק וקלס והיום סוף סוף יצא משהוא מהטרגדיה ההיא - סיפור טוב. נצרף לזכרון זה גם פיוט מוקלט מפי המספר חיים כהן.