לפרידה קלבנוב הייתה עז, שהסתובבה בחצר. מדי פעם לקח אותה איכר ליטאי, שגר בשכנות לעיירה ונג'יגולה (vandziogala ) לרעות בשדות ואף נהג לחלוב אותה. החיים בעיירה היו שלווים. לבית הקטן של פרידה, הגיע אורח, תרנגול הודו.
אבא שלי, יחזקאל, דיבר מעט מאד, הוא סיפר לי שהתרנגול היה כל כך גבוה, שאכל מהשולחן. בחצר ביתם של הרב חיים קלבנוב, בעלה של פרידה, בתם לנה ובניהם ליאון ויחזקאל טיילו עז ותרנגול הודו. ר' חיים לימד בחדר, כך נעשו שני בניו תלמידים מוכשרים שדיברו עברית כבר בילדותם. לימים, שני בניהם נסעו לצרפת ללמוד הנדסה, הם קיבלו כמה מכתבים מהבית.
יום אחד באחד המכתבים הוטבע צלב קרס, אחותם הצעירה לנה כתבה להם ביידיש " אני כותבת ביידיש (מאמע לושען) כדי שהצוררים לא יבינו". מאז לא פגשו איש מבני משפחתם. הקהילה הקטנה נכחדה, מתוך 600 יהודים נותרו עשרה. הרב חיים קלבנוב היה הרב האחרון של קהילת ונג'יגולה, שרוב יהודיה הוצאו להורג על ידי הליטאים שפעלו בשרות שלטונות הכיבוש הגרמניים.
" באוגוסט 41 הוצאו מבית הכנסת כ- 100 מתפללים וביניהם רב העדה הישיש ר' חיים קליבאנוב.... הועלו על עגלות, אליהם צורפו כמה נשים וכולם הובלו לעיירה הסמוכה בובט, הוחזקו שם במשך שבועיים בבית-הכנסת עד שנרצחו.. מכל יהודי ונג'יגולה ניצלו פחות מעשרה ". כך מפנקס הקהילות – ליטא.
מאותו יום אבא שלי לא היה מסוגל לספר לי על הוריו ואחותו. לא נותרו לי זכרונות מסיפורים, ולא צילומים. את הקטע מפנקס הקהילות גיליתי רק לפני שנתיים. שנים, אבי ואחיו היו עסוקים בחיפושי קרובים, הם לא האמינו לאמת, הם קיוו שלפחות אחותם לנה ניצלה.
נותר הסיפור: מעשה בעז ובתרנגול ההודו. אני מציירת שדות ועזים לזכר סבתא פרידה, שמעולם לא הייתה לי, ולזכר העז שהייתה לה. סופה של העז לא ידוע, מי יודע? אולי היא מתגלגלת לתוך הציורים שלי.
היה משהו אופטימי בסיפור על העז ותרנגול ההודו. אבא שלי העדיף לספר לי רק מה שקרה לפני המלחמה ההיא. מלבד השם, לסבתא פרידה ולי יש משהו משותף : המעשה בעז.
|