|
אהוד מנור כתב: "מוסיקה היא געגוע אל הנעלם, לדברים שלא ידענו אולי לא נדע לעולם".
לא נדע לעולם?אני שמחה לבשר לכם שהצופן שמסתתר בתוך המוסיקה הולך ומתגלה!
קוראים לי אפרת. במשך שנים חוויתי "ניסים קטנים" בשעורי הפסנתר עם תלמידי כמו אור בת ה-7 שהגיעה חולה ועצובה,צמודה לרגל של האמא שלא רצתה לבטל שעור ברגע האחרון. לאחר 45 ד' האם חזרה לקחתה ואור קיבלה אותה בדילוגים ואף ביקשה להישאר. ומה קורה אצלי ואולי גם אצלכם?
מכירים את זה שאחרי ההתרוצצויות של הבוקר אוכלים צהריים ומתים להישפך למיטה? אז אני צריכה ללמד עד הערב ללא הפסקה. מה עושים? מתחילים את השיעור הראשון בצלילי פסנתר ומייד שוכחים מהדאון ומהעייפות ואפילו מכאב שמציק. בסוף היום אני בהיי מטורף מלא מרץ ואדרנלין.
שאלתי את עצמי: *האם יש איזה צופן שעובד פה או איזה כישוף?
* איך זה שצירוף מסוים של תווים גורם לכולנו רוגע ואחר גורם פחד משתק ואימה? אחד מדרבן לפעולה והשני להזיל דמעה? ממש מניפולציה!
*יכול להיות שזה שאני כמעט אף פעם לא חולה קשור לפעילות המוסיקלית שלי?
*למה אחוז גבוה מהתלמידים שלי בנגינה יוצא ליום מחוננים מביה"ס?
בקיצור: עד לאן יכולה השפעתה של המוסיקה על חיינו להגיע ובאילו תחומים?
כשגיליתי שהצופן שבמוסיקה משפיע על כולנו שוב ושוב החלטתי לחקור, למדתי את נפלאות המוח באוניברסיטה, למדתי מודעות ומצאתי הרבה ספורים נפלאים מהחיים שלנו ושל המלחינים עם הוכחות במחקרים אקדמאים.
|