|
שיח' סולימן היה המכובד ביותר משוכני הגליל. אדמותיו הניבו פירות משובחים. צאנו וגמליו היו כטל השמיים ובאוהלו הגדול נהג לארח באים ושבים במטעמי המלך ובנועם התפנוקים. אך עיקר כבודו של שיח’סולימן מהגליל בסוסתו היפה "ג'מילה" אשר הייתה ידועה כסוסה הכי מהירה.
גבוהה וזקופה הייתה פרוותה הלבנה בהקה. זנבה ניצב כמפל הגולש למעיין מים מתוקים ונראה כאילו כל שריר וגיד עומדים במקומם כמעשה ידי אומן.
שיח’סולימן נהג לקום עם שחר היום ללקט לסוסתו האהובה את העשבים הירוקים והטריים ולהגיש אותם על גיגית הכסף. לאחר היה משפשף את עיניה מסחי הלילה, מבריש את פרוותה בתנועות בטוחות, מציב את עוקף העור המשובץ באבנים טובות ורקום בחוטי זהב קושר את מושכות עור הצבי לרסן ורוכב עליה תמיר זקוף וגאה ששבריית נחושת המעוטרת באיילים רכונה על אגניו. וכך היה מסתובב בגיא ובהר ובכל הגליל ידעו מיהו אותו שח סולימן בעל הסוסה הכי מהירה. סיפורים ואגדות רבות סופרו על הסוסה.
"מהירה היא כברק" "יכולה לחצות את כל הגליל בכמה דילוגים" "אין סוס או גמל בעולם מהיר כג'מילה" ואף עבד הגוזמאי סיפר בבטחה כי אם תרוץ מסביב לעולם היא תרוץ כל כך מהר עד כי תיפגש עם אחוריה. בין הסיפור נכון ובין בדייה, שיח’ סולימן היה מקשיב ומחיך . הלא כל סיפור כספח נוסף לכבודו ויוקרתו.
והנה יום אחד ביקש עובר אורח להתארח באוהלו של השיח. אך משהו בעיניו וזיעת גופו של האורח חשפו בעיניו של השיח’החכם כי תמימות לשמה לא הזמינה את האורח. שיח’סולימן כמצוות הבדואים הזמין את האורח לאוהלו דרש לפרוס את המזרנים והכריות הרכות . הגיש לו מיני טוב הארץ, עוף ממולא באורז ותאנים חומוס וירקות משוחות בכתית שמן הזית חצילים מטוגנים וכהנה וכהנה. לאחר האוכל והקפה שוחחו שעה קלה ותיבלו את זמנם בסיפורים ומשפטי חכמה לאחר שלחו איש את ראהו לשינה .
באותו לילה לא יכל שיח’סולימאן להירדם, הלא אותו אורח תנועותיו חשודות ושפתו רועדת ואולי זה בא לשם גניבה. "עלי להשאר ער, עלי לעמוד על המשמר" חשב שיח’סולימן כשעיניו פקוחות. מידי פעם שלח מבטו לאורח אך זה נראה כתינוק הלן בעריסתו. הלילה גדל ובכל פעם שהרגיש שיח’סולימן שעיניו בוגדות בו הוא נזכר בסוסתו האהובה ג'מילה . כך הביט בירח הגדול ובאורחו שניכר עליו כי הוא ישן שנת ישרים. הנה השחר מנצנץ ועוד מעט יקומו ראשוני הנערים להכין את הצאן האורח נראה ישן ראשו שוקע בכר האווזים ורק שיח’סולימן עדיין שוכב ער " עלי לקום" חשב אך הנה העיניים לפתע כבדו שיח’סולימן נלחם עם עיניו אך אלו חזקות לפעמים מהרצון שקעו. כשהצליח לפקוח אותם קם מיד שיח’סולמן והנה מתבונן לימינו והנה האורח נעלם. מיד רץ לאורוות סוסתו, פותח את השער ומביט לעבר האימה. סוסתו ג'מילה ניגנבה. מבלי לחשוב עולה שיח’סולמן על הסוס השחור מהגזע הערבי וכמטורף דוהר לעבר העקיבות. נשימתו נעתקה, גופו חתך את הרוח רגליו נעו בקצב הדהירה . באותו רגע שיח’סולימן שמע רק את השקט עיניו ננעצו באופק וליבו הלם בחוזקה. הוא דהר כסופה ירד גאיות עלה גבהות חצה עמקים עד כי מרחוק זיהה אותה את ג'מילה הלבנה דוהרת כברק ועליה רוכב אותו בן בליעל גנב וסורר.
האיש מטה את ג'מילה שמאלה ושיח’סולימן אחריו הם נכנסים ליער האלונים וסולימן בעקבותיהם הינה כבר חצי יום עובר והמרדף נמשך שיח’סולימן מתקרב בכל פעם ופעם , מרוכז וגאה . השמש שוקעת ג'מילה יורדת לעבר בקעה שיח’סולימן מנצל את ההזדמנות הוא מדלג לעבר ההר ומישם קופץ עם סוסו לשביל, כמעט שתופס את הפוחז. הלא הוא כבר נוגע בסוסתו. אך באותו רגע במקום לשלוף את חרבו ולרוקן את גרונו של הגנב,במקום לתפוס את מושכות סוסתו האהובה עצר שיח’סולימן את סוסו ונותן לפושע לדהור ולהעלים בשקיעה.
שנים לא ידעו בגליל את פשר התעלומה מדוע לא טפס את הגנב מדוע נתן לסוסתו להיעלם. שיח’סולימן נצר פיו הוא סירב הוא ביקש להתרחק מבני אדם ונמצא מבודד ועצוב. רק הוא ידע את התשובה רק הוא ידע מדוע נעצר, מדוע הניח לגנב להיעלם. הלא אם היה תופס אותו כולם כבר היו יודעים כי ג'מילה האהובה כבר לא הסוסה הכי מהירה.
|