התמונה שקמה לתחייה

                                    התחלה 29.1.11
אימא סיפרה, שבחלומותיה פקד באופן קבוע חלום, שבשעת היקיצה-ההתעוררות, הותיר טעמו בלשון ובחיך והחיוך היה מרוח על פניה. עיניה זרחו והרגשתי, שנעים לה להיזכר בחלום..............
 
"כשחלמתי על מחברת העוגות שלי, דפדפתי בין מתכוניה, ככה לאיטי ובכיף שלי. ברגע, שנתקלתי בתמונה כל כך מרהיבה, רציתי לטעום ממנה מייד!!! וככה זה נעשה...
הנחתי את הספר על השטיח, שעל הרצפה, נכנסתי ברצינות לצורת הישיבה המיוחדת שלי, ירדתי על הברכיים מעל השטיח, סגרתי את העיניים, התרכזתי מאוד..... ואז עשיתי תנועות של הוקוס פוקוס עם הידיים, ככה בצורה משמעותית, מעל התמונה, שמצאה חן בעיניי. העליתי את האצבעות ונדנדתי אותן כמו בנגינה בפסנתר, הורדתי את הידיים וסובבתי אותן כאילו ערבבתי סיר בישול ענק של קסמים ויצרתי הילת ערפל סביב המחברת. פתחתי את העיניים, כדי לא להפסיד את המחזה ואז, התמונה עלתה לאט, לאט מן המימד הצר של הדף, פרחה ועלתה אל התלת מימד הקסום.
הינה, הרגשתי באפי את הניחוח ההתחלתי של האפייה. בהתלהבות יותר משמעותית, המשכתי בתנועות הידיים מעלה – מטה והוספתי מלמולי הבל, מין דיבור לא ברור של מילים, שעזרו להאיץ את התפיחה של הדף. פתאום כבר חשתי בטעם הנפלא של המתוק, המתוק הזה מן הדף ומיצי הפה בערו בחשק לביס המתוק.
 ואז עלה המתכון , קם לתחייה במלוא הדרו- וריחו המתוק של הווניל והקרמל התמזגו, כיחידה אחת של תענוג אמיתי.... צבעו של השוקולד השחור בניגוד לקצפת הלבנה.... עורר תיאבון. הדובדבן האדום –המסוכר והטבול בליקר,  בלט במלוא הדרו ובצבץ לו, כנסיך בעל כתר מלכות לפאר את כל היצירה כולה, לנצח על כל האופרטה. הבטתי בתדהמה על הקסם המופלא שלי וחייכתי. זה היה הזמן המתאים לחטוף את אותו ביס יקר וחלומי, שחשקתי בו....
אבל רק רגע !! ציננתי את ההסתערות... ושלחתי ברעידה את האצבע אל הקצפת הלבנה. משכתי שביל לבן באצבעי והישר אל פי לטעימה ראשונה של גן העדן, שכולם אומרים, שהוא בשמיים, אבל ברגע זה היה אצור בפי ועל לשוני.
והרגע החלומי היגיע, כי לא היתה לי סבלנות לחכות יותר, הריח "הרג " אותי והטעם בפה "שיגע" אותי. אז נתתי את ביס חיי בתוך פיסת העוגה המושלמת ביותר, סגרתי עיניים בהנאה ודמיינתי איך העולם נפתח בפניי על נופיו המרהיבים, על צבעיו וריחו וימיו.....
לאחר שהפה התרוקן מהביס המדהים, כבר לא הייתי מסוגלת לחכות יותר, הרמתי את היד בזהירות וקטפתי את הדובדבן שמעל פיסת העוגה וישירות נעלם בפי כלא היה. לא עצרתי בהיסוס ונגסתי בו ....ו- בום כזה של מתיקות הסוכר וחריפות הליקר, הדגישו וחידדו את טעמו של הדובדבן. מטר עסיס פצח בשירה וחגיגת טעמים מתוקים וחריפים צהלו במחול סיבובי של חושים בתוך הפה.
חייכתי בלהיטות ושלחתי את היד ברעב אמיתי לכיוון העוגה, פי פתוח לקבלת הביס, שיכנס לפה, כשהשעון צפצף והתעוררתי......
וואי, זה שוב קרה...
כעת כל, שעלי לחכות זה ללילה ,כשיחליט חלום זהה להגיע ולהצית את דמיוני, כשתמונה מדליקה תעורר את החושים לטעמים נוספים."
כשאימא סיפרה את זה כך, חוויתי את כל הריחות והטעמים ביחד איתה.
אז כשאימא לא ראתה, לקחתי את מחברת המתכונים שלה, סידרתי על הרצפה, פתחתי במתכון, שרציתי לעורר מהדף ונזכרתי, כי יש חשיבות לכל הטקס, שאימא עשתה. רצתי אל החדר, מתחת למיטה הונחה קופסא גדולה , שאימא קראה לה "קופסת ההפתעות". גררתי את הקופסא, פתחתי את המכסה לחפש את תחפושת הקוסמת של שנה שעברה. בתחתית מצאתי את הגלימה השחורה המקומטת עם הקרע בצד הימני, את הכובע הגבוה והעקום כמעה, כובע כזה, שיוצא ממני ארנב לבן של קוסמים אמיתיים ואת מטה הקסמים השחור, השבור בקצהו התחתון ובקצהו העליון הכסוף, הצבע החל מתפורר...
התלבשתי חגיגית לכבוד המאורע. הכובע חבוש לראשי, הגלימה על כתפיי ומטה הקסם בידי, חזרתי אל הספר, שנמצא על השטיח במקום, שעזבתי אותו. עקבתי אחרי החלום של אימא, צעד אחר צעד והוספתי מדמיוני כמה דפיקות מטה קסמים ומלמולים של קוסמים אמיתיים, כמו שראיתי בטלביזיה. בקיצור,
 עשיתי את כל התנועות, שאימא סיפרה... והכיתי עם מטה הקסמים על דף התמונה שוב ושוב וחוץ מצליל ספר מוכה, לא השתנה דבר. כלום!!! התמונה נשארה תמונת דף דו מימדי ושום דבר נוסף לא התרחש. אוףףףףף..............
חבל.........
 
סיום 29.1.2011