סיפורים נוספים:


	האריה הקוץ והעכבר תפוחים ומגפיים

הדמיה

עמוד הבית » סיפורים » מספרים באתר » תיקיית מספר הסיפורים אילן ענבר » מרחק בטוח

מרחק בטוח

נכתב על ידי: אילן ענבר

בחור צעיר הלך לו בהרים לטייל והנה פגש בחיה פצועה, היה זה כלב בר גדול ושחור לכוד בסבך של חוטי תייל. הכלב היה פצוע ומפוחד ולא הסכים שהבחור הצעיר יתקרב אליו. ככל שהבחור ניסה להתקרב, כך הכלב השתולל ופצע את עצמו יותר. מה לעשות? חשב הצעיר, גם אם אצליח לשחרר את הכלב מבלי שינשך אותי, הרי ככלב בר יתקוף אותי מיד.
לעזוב מבלי לעזור לחיה הפצועה, לא היה מסוגל, אבל גם לנסות ולשחרר אותה היה מאוד מסוכן. התיישב הצעיר למרגלות עץ אורן סמוך, הוציא מהתיק שלו את רצועת הנקניק שהכין לעצמו כצידה לדרך והשליך חתיכה קטנה אל הכלב, הכלב לא נגע בבשר. כעבור זמן קצר זרק שוב הצעיר חתיכת נקניק אל הכלב, אבל גם הפעם הכלב לא נגע בבשר.

התקין הצעיר ענף ארוך ובקצהו נעץ שוב פיסת נקניק. ישב במרחק מהכלב בצילו של האורן ולאט לאט הביא את המקל קרוב לפניו של הכלב. הפעם לעס הכלב את הנקניק. מרוצה מההתקדמות, המשיך הצעיר והשתמש במקל לדחוף כלי קטן עם מים ואחר כך גם פיסות לחם קטנות. הכלב הפצוע אכל ושתה ונראה רגוע יותר.

הצעיר החליט שזה הזמן לנסות בעזרת המקל לשחרר את הכלב מחוטי התייל הכרוכים סביב רגלו האחורית. כאב לכלב והוא נהם, אבל לא השתולל יותר, כאילו בטח במקל ובמרחק שהציב המקל בינו לבין הצעיר. כעבור שעה ארוכה ומייגעת הצליח הצעיר לשחרר מעט את התייל והכלב שלף את רגלו הפצועה.
הוא מיד ליקק אותה ביסודיות כאילו הבחור לא היה שם, אבל ברגע שהצעיר ניסה לקום ממקומו נהם הכלב כמזהיר . השאיר הצעיר את המקל כשומר טווח בינו לבין הכלב, עד שאזר הכלב כוח ועזב צולע את המקום.

הכין לעצמו הצעיר מקל הליכה והמשיך בטיולו.

הדמיה

יא', תשרי, תשע"ג. 27.9.12