סיפורים נוספים:
ציור ילדה וראי.

עמוד הבית » סיפורים » תחום כתיבה ומחקר » תיקיית ארווין קליין » אשתי והזקנה

אשתי והזקנה

נכתב על ידי: ארוין קליין

אתה חושב שאני מזדקנת? אשתי הביטה בי במבט כמעט מאשים.
אני אממ, התחלתי עוצר את תשובת ה"כן" הטבעית שעמדה על קצה לשוני, אני חושב ש... אמרתי ולא ידעתי מה להוסיף. רוב הנשים נוהגות לשקר בקשר לגילן, אשתי לא הייתה כזאת בשום פנים ואופן. היא רצתה שאחרים יעשו בשבילה את העבודה המלוכלכת הזאת... היא האמינה בלהיראות טבעי, בלי איפור ובלי ניתוחים פלסטיים – תמיד ציפתה מאחרים שיתנפלו עליה ויגידו לה כמה שהיא נראית טוב יותר – יותר צעירה, יותר יפה, יותר רזה.
הייתה לה מן תפיסה מוטעית כזאת של הטבע ושל הזמן – סופר מצליח היה קורא לה "בתו של השען" הכי גרוע זה בבוקר. לא פעם אני שומע מהמקלחת צעקה נוראה ומגלה את אשתי מול הראי.
אתה חושב שקבלתי הלילה קמט חדש? היא שואלת אותי. האם הזקנה קפצה עליי? היא אומרת זאת בנימה שגורמת לי להרגיש כמי שנתן לזקנה להתגנב לביתנו, או אפילו הזמין אותה לשם, או לפחות לא מנע ממנה להסתתר כל הלילה בארון ולקפוץ עליה בבוקר.

זה מזכיר לי קריקטורה שבה אישה מכוערת מביטה בראי בבוקר וצועקת לבעלה: "חיים בוא מהר, הראי שלנו התקלקל!" בפגישות משפחתיות תקופתיות כל הנשים נוהגות להתנפל אלו על אלו בצעקות: "כמה רזית!" אם רק אחוז אחד מהמחמאות בנושא הזה היה נכון, הרי שכל מפגש משפחתי היה הופך לאטרקציה לארכיאולוגים,

שכידוע אוהבים לחקור שלדים... אולי זה מה שבסופו של דבר גורם לכולן להמשיך להשמין, תת התודעה שלהן נכנסת לפאניקה בעקבות הצעקות "כמה הרזית" עד שהן נכנסות לבולמוס של אכילה כדי לשרוד... פעם כפריים שהגיעו לעיר הגולה, התבלבלו וחשבו שאישה זקנה שנכנסת למעלית, מתוכה מגיחה כעבור דקה צעירונת, זה המצאה של העירוניים להצעיר את נשותיהן.

אבל היום כבר מדברים ברצינות על מסע בזמן, שישאיר אותנו צעירים לנצח ואולי אף יחזיר לנו כמה שנים. אז אולי כדאי לי לשלוח את אשתי למסע בזמן, גם אם היא לא תחזור צעירה יותר, לפחות אוכל להתפטר ממנה לכמה זמן...
זקנה מגלויה ישנה
© כל הזכויות שמורות
י' אדר ב', תשע"ו. 20.3.16
 
מפת אתר
|
תקנון האתר
עוצב על ידי לנה עצבה