|
"במה מדליקין ? " נזרקת השאלה בחלל בית הכנסת, בכל שישי לאחר קבלת השבת. כל באי הבית מתכנסים בעצמם וממלמלים בשקט מילים.
אני נרדם.
וכששליח הציבור מרעים בקולו "ברכו את השם המבורך ! " .....
אני מתעורר בבהלה וחוזר חזרה לתפילה.
כמדומני, מעולם לא הטרדתי את עצמי בשאלות מעין אלו. הדלקתי נרות, פתיליות, מדורות ובעצם...כל מה שדליק הדלקתי. עד אותו יום אפרורי וקר שבו, כהרגלי בקודש, פגשתי את משה, השומר של בית הזקנים.
" בוקר טוב משה" אמרתי. "וחג שמח גם"
משה חייך אלי את חיוכו, החיוך שאני כל כך אוהב, חושף שינים צחורות וממלא אותך בשמחה עד שמתחשק לך לפרוץ במחול סוער, כך סתם.
"בוקר טוב גם לך ידידי ! " הוא לוחץ לי את היד בחום, ויודע הוא, שהרשות נתונה לו, ומיד מתחיל לדבר.
אינני יודע איך ומדוע פתאום עלתה בי המחשבה, אולי בגלל הכיפה הגדולה שעל ראשו, "תגיד משה" שאלתי " עם מה אתה מדליק את החנוכייה שלך ? זאת אומרת עם איזה שמן ? "
משה הביט בי כלא מבין את שאלתי, כמי שהתשובה ברורה לו.
"אתה יודע משה, בטח מכיר אתה את החלק בתפילה מיד לאחר קבלת שבת....." יותר לא המשכתי, משה הבין והצטרף אלי בקולו " במה מדליקין ובמה אין מדליקין. אין מדליקין לא בלכש..ולא...נחום המדי אומר...רבי ישמעאל אומר..."
"אז במה אתה מדליק משה" שאלתי שוב, בחוסר סבלנות, מצפה לתשובה חכמה כזו, שרק משה יודע להשיב. אך משה חייך וענה ללא היסוס " אני ? אני מדליק עם השמן של מחניודה !"
והרים בקבוק קטן בידו והראה לי.
"זה לא רק השמן שנכנס אליך הביתה אלו הטעמים והריחות, הצבעים והקולות ! כל השוק נכנס לביתך !"
תמיד ידעתי שבשוק הזה יש הרבה יותר מסחורה פשוטה אבל עכשיו קיבלתי אישור לכך.
באמצע הדרך בין הרבנים לעם עומדים להם רוכלי השוק ומגישים לכל מי שחפץ בכך הלכות מתובלות בקורטוב של ירושלמיות. וזה כלל לא משנה להם לאיזה חצר אתה משתייך, וכמה גדולה הכיפה שעל ראשך, אם בכלל.
"ידידי, נראה לי שמחכים לך שם בפנים " הסב משה את תשומת ליבי, דואג כמו סבא טוב. נפרדנו לשלום אבל ביום שישי האחרון, כשישבתי בבית הכנסת, נזכרתי בו שוב. בזמן ששאל שליח הציבור "במה מדליקין" הסתכלתי סביבי על אלו שעדיין ממלמלים. התשובה הייתה ברורה לי כשמש "במה מדליקין ? בשמן של מחניודה !"
נכתב ונשלח על ידי אושר נחמני.
|