|
תסכית רדיו: ירושלים ומאהביה.
כתיבה: יהודה עצבה.
משתתפים: עליזה רוזן, יצחק נוי, יצחק אלפרט, יוסי קינן.
במוי: מוטי ברכאן.
הסיפור מתרחש בחדר אשר מבעד לחלונו מתגלה הר הצופים בירושלים. יד של אישה מרימה את השפופרת וקולה של ירושלים נשמע. האישה מסתובבת ובמקום פניה מתגלית ירושלים בכל יופייה. ( מבט מהר הצופים מערבה אל ירושלים הפרושה למרגלותיו )
צלצול טלפון.
ירושלים : שלום.
ירושלמי: היי, ראיתי אותך אתמול ברחוב ופשוט.נדלקתי .. לא יכולתי להתאפק והחלטתי להתקשר אלייך.
ירושלים: נפלא שהתקשרת, אני הרי מכירה אתכם, במיוחד טיפוסים כמוך.
ירושלמי: אותי? מנין?
ירושלים: אתה עוד אחד מאלה שמשוגעים עלי "סינדרום ירושלים"
ירושלמי: אני מרגיש אלייך רגש חזק. אני לא יודע מאיפה הוא בא, כשראיתי את יופייך נדהמתי חזרתי הביתה וניסיתי לצייר אותך. הייתי חייב לדבר אתך, ליצור קשר. אני... זה מטורף, אני אפילו לא יודע מה שמך האמיתי ?
ירושלים: כן, יש לי הרבה שמות אתה צודק. כל אחד מאהובי מדביק לי שם אחר. איליה קפיטולינה, ציון, אל קודס, עיר דוד, jeruzalem היה ראש עיר אחד שלא מזמן קרא לי ירושולים.
ירושלמי: נהניתי לטייל אתך אתמול. כשהלכנו בשוק, במדרגות שם בסמטאות הקטנות, הייתה מין אווירה כזאת, מין ריח כזה. הבייגלה עם הזעתר והשומשום. אבל יותר מכל נדהמתי מהיופי. כמה שאת יפה.
ירושלים: טוב, לא סתם קוראים לי גם 'כלילת יופי'...
ירושלמי: כשישבנו בערב על החומה, הייתה לי תחושה כאילו הכל קורן סביבך, הרגשתי שהעולם כולו מתחיל ונגמר ממך, ממש כאילו את 'טבור העולם'. את כמו איזה אבן שואבת שכולם באים לשתות ממנה.
ירושלים: אם אתה כבר מדבר על שתייה. מה אתה עושה הערב? אולי תבוא אליי? נפתח בקבוק יין ו...
( צלצול טלפון )
ירושלים: מי זה?
חסיד מברוקלין: ירושלים? שלום עליכם
ירושלים: מי זה?
חסיד: ציון תמתי, חמדתי, שכחת אותי? זה אני אהובך. דורות אני חולם עלייך.
ירושלים: בגלל אנשים כמוך זכיתי לכינוי עיר הנצח. תפסיק לנג'ס נו באמת, מי זה? מה אתה רוצה? מי אתה?
חסיד מברוקלין: "ציון הלוא תשאלי שלום אהובייך".
ירושלים: טוב, אם אתה רוצה לשחק משחקים, אני, אני אזרום אתך...
חסיד מברוקלין: אני לא משחק משחקים, אני רציני מאוד באהבתי. אצלנו בספר את מופיעה 633 פעמים.
ירושלים(מזהה את הקול): אמנם אני שלך אבל כולכם אותו דבר, כשההתלהבות דועכת שוכחים אותי, למה אתה עדיין בברוקלין, בגלל הדולרים?
חסיד מברוקלין: איך אשכחך? אם אשכחך ירושלים... מעולם לא עזבתי אותך, חסידים ושומרי אמוני ישראל תמיד עלו אלייך. לחיות או למות. תמיד את בשבילי 'משוש תבל' תני לי רק לנשק ולחונן את עפרך.
ירושלים: (צוחקת צחוק מתבדח): כל הגברים אותו דבר. רוצים רק כל הזמן לנשק, לחונן. מבטיחים להתגרש מהמולדת הקודמת ולהגיע אוטו טו "בשנה הבאה בירושלים".
טלפון מצלצל.שומעים קול ברקע
דוד: זה אני דוד.
ירושלים: הי דוד, בדיוק חשבתי עליך.
דוד: למה חשבת עליי?
ירושלים: כבר היו לי הרבה מאהבים. למעלה מאלפיים שנה, אבל אחד כמוך שכתב לי שירים ועוד נשאר לי ממך ליד שער יפו המגדל הזה שהפך לסמל. הקשר איתך היה כל כך חזק שעד היום קוראים לי עיר דוד.
דוד (באכזבה): כן, אני יודע, יודע.
ירושלים: אתך אבל זה אחרת, אתך זה מרגיש אמיתי, דוד אני חושבת שיכול להיות שזהו זה. יכול להיות שאתה האחד שלי. המשורר הנערץ שלי.
דוד: באמת? ליבבתיני אחותי כלה ליבבתיני. שישים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר – אחת היא יונתי תמתי.
ירושלים: תפסיק, אני מסמיקה.
טלפון מצלצל. שומעים קול ברקע ( דוד שנייה, אני בממתינה, אל תנתק )
מחמד: אהלן, אורשלים.
ירושלים (בערבית): אהלן מין בחכי?
מוחמד: בחכי מוחמד. אורשלים אנא בחיבק.. קטיר בחיבק.
ירושלים: שמע מוחמד... יכול היה להיות ביננו משהו גדול, אבל אני בממתינה עם דוד...
מוחמד: עוד פעם הדוד הזה, את יודעת שאני הייתי לפניו. מה את מוצאת בו. אני נתתי לך את המתנה העגולה הזאת של מסגד אל אקצא שכולו זהב. והוא מה נתן, חתיכת מגדל מעפן.
ירושלים: מה לעשות, אתה יודע היו אצלי התורכים, הבריטים, גם אתה היית בעל הבית שלי, אבל עכשיו דוד הוא הבוס.
מוחמד: אבל את לא רואה מה הוא עושה לך? שכחת את הימים שהיית איתי, איזה אוכל? איזה מוזיקה? מה לא עשיתי לך. החקיין הזה מנסה להרשים אותך עם החומוס העלוב שלו. הגיע הזמן לשחרר אותך ושתחזרי להיות סוף סוף שלי. רק שלי.
ירושלים : די כבר, כל החיים שלכם אתם נלחמים אחד בשני לזכות בי. אולי הגיע הזמן שתתחילו לחיות יחד, שתדברו סוף סוף אחד עם השני, הנה אני עושה שיחת ועידה.
דוד: מוחמד! מה אתה מבלבל לה את המוח. קודם כל אני לפניך וחוץ מזה מה אתה מבלבל לה את המוח, רד מהקו, אני מזהיר אותך! היא שלי. היא האמונה שלי.
מוחמד: מי אתה בכלל? אל-קודס הייתה שלי עוד לפניך. והיא מקום קדוש באמונה שלי.
דוד: אם מדברים על העבר אני מסביר לך שהייתי פה לפניך עוד לפני אלפי שנים וחוץ מזה מה שקובע זה היום. בתנ"ך שלנו ירושלים מופיעה יותר משש מאות פעם. בקוראן שלך אפילו לא פעם אחת. אני והיא מאוהבים לא אוותר עליה לעולם. היא שלי.
מוחמד: ( צוחק צחוק ארסי ) מי לא מאוהב בירושלם? כולם אוהבים אורשלם, היא שלי! לטובתך עזוב אותה כבר או שאני מחסל אותך.
דוד: אתה תחסל אותי? אתה תחסל אותי!
ירושלים: השתגעתם, אתם מוכנים להרוג אחד את השני, הרי יש לי מקום לכולכם, אם אתם באמת אוהבים אותי.
אז בחצי מהאהבה שלכם אליי נוכל לחיות ולבלות פה כולנו ביחד - בכיף. מה אתם אומרים?
( השיחה נקטעת ביריות ואפקטים של מלחמה צפירות אזעקה וסירנות של אמבולנסים )
רעשי המלחמה יורדים בפייד, ונעימת סנטור רוגעת עולה, יורדת בפייד ונשארת ברקע.
סוף
|