הכיף הכי גדול שלי היה כשאימא קנתה קרפיון לשבת. את הקרפיון היו קונים כבר ביום שלישי כדי שנוכל לשחק בו. אימא הייתה שמה אותו באמבטיית הפח או באמבטיה עד יום חמישי שהיה יום הרחצה השבועי. ואז האמבטיה הייתה הופכת להיות מגרש משחקים. רק מי שאינו ירושלמי ישאל בודאי: מה פתאום קונים דג לשבת ביום שלישי? ובכן, דג לשבת קונים ביום שלישי, שמים אותו באמבטיה, ממלאים קצת מים "עד שרואים שהדג 'מתפרפש' במים. ואז כל ילדי השכונה היו יושבים שעות מסביבו, משחקים עם הקרפיון,תוחבים אצבע לפיו, בונים אניות מנייר ומשיטים אותן במרחבי האמבטיה - האוקיינוס הגדול שלנו.חשוב לציין שהדג משתף פעולה ושט כל הזמן ללא ליאות הלוך חזור באמבטיה ולא היה צריך אפילו להחליף לו סוללות אף פעם. כל הילדים בשכונה היו באים ומשחקים עם הדג עד יום חמישי. ביום חמישי שהוא יום הרחצה השבועי שלנו, מוציאים את הדג אחר כבוד ושמים אותו בדלי, הדג כבר מבין בחושיו הדגיים שחי הוא לא יצא מזה. ביום שישי בבוקר מוציאים את הדג המפרפר מהדלי, אוחזים במערוך, וב'זפטה' אדירה הוא הופך לגפילטע פיש או חרימה. ( תבשיל דג חריף מרוקאי )