מעשה בשקית של תפילין

באחד הלילות נתפסתי והושלכתי לקישלה. בקישלה הרגשתי שאני נמצא בגיהינום וכל הפשפשים והפרעושים והעכברים והג'וקים עושים גן עדן.

רק הגיע השחר, מוציאים אותי החוצה, ואמי ממתינה לי מעבר לגדר התיל, ונותנת לי את זוג התפילין שלי. היא חששה שמא אחמיץ יום של הנחת תפילין. לקחתי אותם, כמובן, אבל כשאני רק נותן מבט ברקמה של השקית, נוצרת לי בעיה מאוד מורכבת. אני השתדלתי להסתיר עד כמה שאפשר את הפרטים האישיים שלי, והנה רקמה יפהפייה נפלאה של תאריך הבר מצווה והשם שלי. ומה לעשות? הייתה לי בעיה. לא הייתה לי ברירה, ובשיניים קרעתי את כל התאריך הזה והשקית הייתה שקית עם חור.

חלפו שנים. במשך השנים האלה היו כמה מוזאונים שביקשו ממני להפקיד את השקית אצלם, ואני חשבתי שלתת להם יש לי תמיד זמן. והנה אחד מהבנים שלי החליט לחזור בתשובה. רציתי להראות לידיד את השקית, ואני מחפש ולא מוצא. חשבתי: מה יכול להיות?

הבן שלי היה חב"דניק. הוא בדק מזוזות, בדק תפילין. שאלתי את אשתו לגבי התפילין והיא השיבה: כן, ראינו אותה קרועה וזרקנו אותה לגניזה.

סיפורו של שלמה ברנדווין המספר הירושלמי מופיע בספר "מאאתיים" סיפורים ירושלמיים שיצא בהוצאת צבעונים. הסיפור שובץ באתר ב - ח' טבת, תשס"ט. 4.1.08.

הערה: כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.