|
לסבא וסבתא שלי היו שלושה-עשר בנים ובהם דוויד לייב, הרשל לייב, לוי יצחק. מרוב ילדים התבלבל סבא בזמן הברית ונתן לשני ילדים שלו את אותו השם.
כל הבנים היו רבנים ונתפרסמו מאוד.
לאחים היה אוטובוס ולוי יצחק היה בו הקונדוקטור. כשהיה נכנס לאוטובוס היו נעמדים כולם לתפילת שמונה-עשרה.
לימים עבר לוי יצחק לתל אביב. הוא היה אדמו"ר והייתה לו שם קהילה. מזכיר ההסתדרות, פנחס לבון, שמע שהאדמו"ר הזה היה פעם פועל בניין והתפעל מאוד. והשמועה הגיעה גם לבן גוריון, שבערוב ימיו אהב ללמוד: למד יוונית עתיקה וגם מצא את עצמו עוסק בתורת הנסתר. כשהחליטו שהגיעה השעה לבחור רב להסתדרות, פנו אל לוי יצחק והוא אמר להם: אני בשום פנים לא מתאים, כי העברית שלי היא עברית של מאה שערים, הלבוש שלי הוא לבוש לא מתאים וגם אינני נואם. אבל הם לחצו עליו והוא קיבל את התואר 'רב של ההסתדרות'. הוא חיבר יותר משלושים ספרים בתורת הנסתר.
סיפור קצר זה מובא על ידי המספר שלמה ברנדווין, כזכרון של סיפור משפחתי. הסיפור שובץ באתר ב- 5.1.09 .ט', טבת, תשס"ט. הסיפור שולב בספר "מאאתיים" סיפורים ירושלמיים בהוצאת צבעונים.
הערה: כלהזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.
|