האתר מוקדש לזכרם של: סואלי, רעייתי, יונתי, תמתי. שסללה את נתיב חיינו. ולאחי האהוב אברהם שנפרד והוא עלם חמודות.
סיפורים
ארץ הקפה, הכדורגל והסמבה
השפה העברית
מכל הבא ליד
מספרים באתר
סיפורי אוכל
סיפורי ארץ ישראל
סיפורי בעלי חיים
סיפורי בעלי מלאכה
סיפורי גולשים
סיפורי דרויאנוב
סיפורי הומור
סיפורי החודש
סיפורי חגים
סיפורי חכמה
סיפורי חסידים
סיפורי ירושלים
סיפורי ירושלים לשידור
סיפורי משפחות
סיפורי עדות
סיפורי עם
סיפורי ערב
סיפורי קוסמים
סיפורי רפואה עממית
סיפורים ופעילות לימי הקורונה
סיפורים לילדים
סיפורים מוקלטים
סיפורים מן המקורות
ספרים
סרטונים
פינת הזכרונות
פתגמים
תחום כתיבה ומחקר
האזנה
גבן הגבינות הגלילי
האזנה לשירה וקטעי פרוזה.
הוי ארצי
לא פעם בקיץ
סונטה על לאה
קריאטרון
'שמע סיפור
תסכיתי רדיו
קהילות
הסדנה האינטרנטית
הרושמים
מועדון המספרים
סדנאות למספרי סיפורים
סדנת בית הלוחם מחזור שני
סדנת מוזיאון חצר היישוב 2011
סדנת מוזיאון חצר היישוב 2012
קהילת החרשים
הופעות
"מהמיל עד המילניום"
"קריאטרון"
יום הולדת לסבא או לסבתא
'ימי הרדיו'
מאאתיים סיפורים ירושלמים
מדברים בעברית ירושלמית
על ריבי אליהו - מתוך 'ימי הרדיו'
נוסטלגיה
גלויות שלמה נרינסקי.
המחבט
המסטינג
הפליט
הפרימוס
הרדיו
חפצי הבית
יום כביסה
ימי הצנע
משחק החישוק
משחקי ילדות
סיגריות ופרסומות
סיפורו של ספר הטלפונים
סיר הפלא
קופת ק.ק.ל
קרפיון באמבטיה
שירת אנשים - שירת הטלפון
צור קשר
מפת אתר
תקנון
עמוד הבית
סיפורים נוספים:
איך זה שכוכב אחד קטן מעז
הארמני בעל שלושת הכובעים
החתול פופה
המתנה
העוורים והפיל
סיפור קטן מהחיים
עלילות נמרון בעין גדי
שליח השוק
תרופת הרועה הבדוי
תרנגולת יקרה
לוחם תש"ח
עמוד הבית
»
קהילות מספרי סיפורים
»
סדנת מוזיאון חצר היישוב 2012
»
מעשה בשיניים תותבות. מונולוג של נזירה בירושלים
מעשה בשיניים תותבות. מונולוג של נזירה בירושלים
נכתב על ידי: אמיר צבי
שלום לכם! מה אומר ומה אדבר. ימי הקו העירוני לא פשוטים. לא לצד הירדני ולא לצד הישראלי.
בוקר אחד אני קמה וחשה לא כל כך בטוב. הרגשתי סוג של מחנק. אצתי אל החלון, פתחתי אותו ע"מ שאוכל לשאוף קצת אויר ולהקל על נשימתי. אך אני ממשיכה להתנשם בכבדות ופתאום תקף אותי שיעול עז.
מיד לאחר מכן אני מרגישה שמשהו חסר לי בפה. השפתיים ממ... במקום, הלשון... במקום. השיניים.... השיניים שלי!!! השיניים שלי!!!. התחלתי לחפש ברצפה ובכל פינה. הזזתי את הארון הפכתי את המיטה אבל.... כלום. ואז עשיתי מה שבדרך כלל עושים כששוכחים איפה שמנו דבר מסוים- משחזרים.
ואני משחזרת. התיישבתי על המיטה , הרגשתי מחנק , ניגשתי לחלון לנשום, השתעלתי (משתעלת ונופל האסימון) הייתכן ששיניי עפו מהחלון בזמן השיעול?. רצתי אל החלון, הסתכלתי למטה ומה רואות עיניי? בין 2 גדרות התיל, על שטח ההפקר, נחות להן שיניי התותבות ומחייכות אליי. כאילו אומרות עשינו מעשה קונדס אבל עכשיו תחלצי אותנו.
אך אבוי אי אפשר להגיע אל שטח ההפקר וגם אסור. פניתי אל אם המנזר שביקשה את עזרת צה"ל. פנייה רשמית לצורך מבצע החזרת השיניים הוגשה לוועדת שביתת הנשק.
עד שהגיע האישור לקח זמן רב ואני בינתיים לא יכולה לאכול מוצקים. לכשהגיע האישור, ירדתי עם קצינים ישראלים וירדנים במפגש נדיר אל הרחוב. הזזנו את גדרות התיל ולאחר סריקה קצרה הגענו אל השיניים הסוררות שלי.
הישראלים והירדנים לחצו ידיים בעקבות המבצע המוצלח וחייכו ולאחר שהחזרתי את השיניים, גם אני.
הנה אפילו יש לי פה תמונה למזכרת.
כנסיית מגרש הרוסים
© כל הזכויות שמורות
ג', אדר, תשע"ב. 26.2.12
1.
תגובה
מאת: מנסה לספר סיפורים
19/03/2012
מקסים
מפת אתר
|
תקנון האתר
עוצב על ידי לנה עצבה
Time: 14/06/2023 07:34:18
Template: Story