בתי מושב בשנות החמישים

חולצה לבנה

לפני כארבעים שנה גרתי במושב ברק, כך סיפר לי יוסף עוזר המשורר. אכן עברו שנים רבות והנה תקפו אותי געגועים ובדרך לא דרך השגתי את מספר הטלפון של המורה הראשונה שלי במושב.ץ התקשרתי אליה לאחר כארבעים שנה ולשמחתי הרבה זכרה אותי ואת משפחתי היטב. חשוב לציין כי בראשית שנות החמישים המושב היה קטן וכולנו גרנו בקוביות קטנות ששטחן לא עלה על חמישים מטר רבוע. הכל היה מלא בוץ בימי החורף והמכולת הקטנה שלנו העידה על הימים הקשים ההם, ימי הצנע.

בקשתי מהמורה שלי אם היא יכולה לספר לי משהו על אימא שלי שכל כך אהבתי וכל זיכרון או סיפור עליה היה חשוב לי.

כן, אמרה לי מורתי בשמחה רבה. עד היום אני זוכרת על אימא שלך אירוע שהשאיר בי רושם חזק עד היום הזה. המתנתי על קו הטלפון בקוצר רוח והמורה סיפרה לי שאז בימים הרחוקים ההם הגיעה המשאית עם ספסלי העץ בבוקרו של היום לחצר בית הספר לקחת אתכם הילדים לטיול השנתי והנה הופעת אתה יוסף היחידי בכל התלמידים לבוש בחולצת את"א לבנה מעומלנת ומגוהצת בצורה הכי מכובדת שיכולה להיות. כל אותו יום שטיילנו תהיתי מהיכן השיגה לך אמך חולצה כל כך יפה ומפוארת.
למחרת היום שאלתי אותה על החולצה. -אה, זה פשוט מאוד אמרה לי אמך. מאחר וידעתי שהטיול הוא אירוע חשוב ביותר לקחת חולצה של אבא וכל הלילה ישבתי וגזרתי ותפרתי והתאמתי אותה למידות הגוף הקטן של יוסף ובשעות הבוקר כבר גיהצתי לו חלוצה לתפארת שילך בכבוד גדול לטיול.

מחיתי דמעה ואמרתי תודה למורתי על הסיפור שקיפל עולם ומלואו של אהבת אם לבנה.

יוסף עוזר ואימו בימי המעברה
© כל הזכויות שמורות

3. נפלא!
מאת: יוסף עוזר 14/10/2008
כרמית תודה! כתבת בחום והעשרת את הזכרון והיצירה
2. יפה מאד.
מאת: כרמית אברהמי רינצלר 12/10/2008
ברטה יהיי זכרה ברוך, אמא של יוסף, הייתה אישה מאד עדינה, בהירת עור, מאד חייכנית, רגועה, אישה טובה, דמות חינוכית ממדרגה ראשונה. אני זוכרת אותה - את צורת הדיבור שלה, הוא היה כל כך מדוד, שליו, כמעט לא נשמע.... ואני בטוחה שיוסף התפתח תחת ידיי האם הנפלאות ביותר לגדל, לעצב ילד כפי שהיה, חבל מאד שהיא התייסרה ונפטרה ממחלת הסרטן יחסית לא מבוגרת מאד, חבל על חייה .. על שעינייה חדלו לראות את יופי העולם, את ילדיו של יוסף בנה, מאד חבל שאור הקיום נרחק ממנה, מה שנותר להגיד שתהא נשמתה הזכה, הטהורה המזוקקה צרורה בצרור החיים, ושם מהשמיים תתן ברכה ליוסף בנה, ולכל ילדיה באשר הם, שולה ודליה ואין אני זוכרת עוד, אני מכירה טוב את משפחת עוזר, ובאמת - האימא הייתה השיא מבחינת האופי, התכונות האפיוניים לאמא איידשע מאמע.. כרמיתי.
1. תגובה
מאת: נמרדי יוסף 19/09/2008
סיפור מאוד יפה. על העליה בשנות החמישים יש לכתובולכתוב כדי למסור לצעירים את התנאים בהם חיינו אנו העולים החדשים. כל הכבוד לך. תמשיך.
 
|