|
|
|
|
|
|
|
כוחה של צוואה רוחנית
נכתב על ידי:
כרמית רינצלר
|
לאבא אחד היו ארבעה ילדים. שתי בנות ושני בנים. האבא היה בעליה של חנות זהב , פירנס את ילדיו בכבוד. הוא חינך אותם בבתי ספר אליאנס, השקיע את כל כספו בהם. כאשר בגרו הוא דאג להעמיד להם חתונות. עזר להם לרכוש דירה, לגדל את הנכדים המתוקים. ונתן להם מלא מתנות.
הנכדים התחברו לסבא וכמובן לאשתו. אלא, שהאישה כעבור שנים חלתה מאד ולא זכתה להנות מהפירות המתוקים שהביאו ילדיה אל ביתם. האבא היה שרוי בצער עמוק על אובדן אישתו היקרה. הוא לא התחתן בשנית. הוא המשיך לפנק את ילדיו ולא החסיר מהם כלום, אם זה עוגיות תמרים משובחות, זנגולה ולוקום מתוק שנקנה מרוכלי רחוב שעברו. הילדים היו כל עולמו.
האבא שמע הרבה סיפורים מחברים שלו שיש פתגם: "אבא יפרנס וייתן כסף בשמחה גדולה לעשרה ילדים, אלא שעשרה ילדים ביחד לא יתנו אגורה לאבא אחד, כשאבא נותן שמח האבא שמח גם הבן. אך כשהבן צריך לתת אויה לאבא המסכן, הרי בוכים שניהם". שמעתי את הסיפור והחרשתי. כי הייתי רתוקה ובמתח מה עומדת אימא לספר בשלב הבא.
והנה היא מספרת יום אחד האבא חלה גם הוא, הילדים בתורנות באו לבקרו, ניסו לעזור לו בעבודות הבית, הזמינו רופא - כל עוד הם המשיכו לקבל כסף. אלא כעבור שנים, מחלתו של האב מנעה ממנו לעבוד ולא היה לו כסף. הוא מכר את החנות שלו, כי לא יכל יותר לעבוד. הילדים ראו שלאבא אין כסף לתת להם. הם הפסיקו לבוא לבקר אותו. וכל החמימות שניתנה בעבר מהילדים ירדה מאד. האבא חלה מצבו הנפשי התדרדר. וכשראה כך התחיל לחשוב בחכמה מה עליו לעשות, ואז כשביקש מילדיו שיבואו לבקרו כי הוא משאיר צוואה. כולם הגיעו! הוא פתח ואמר: "תיראו, אני מכרתי את החנות זהב, אך השארתי מזוודה מלאה יהלומים וזהב. כל ילד שיטפל בי וימשיך לבקר אותי. קצת יסתכל עלי. אותו ילד טוב יקבל את המזוודה של הזהב.. ויש שם גם צוואה.
מיום זה הילדים התחילו לאהוב את האבא. הם באו לבקרו, בתורנות והתאמצו להראות מי טוב יותר בטיפול בו - אותה חמימות ולבביות שהייתה קודם המשיכה להיות. הוא בתוכו הרגיש פתאום שכולם אוהבים אותו - מטפלים בו ואז חשב בחוכמה שילדים אוהבים את ההורים שלהם רק בשביל כסף. כי הם שוכחים את כל האהבה, המסירות שההורים גידלו אותם. טוב, כולם טיפלו בו יפה מאד. והנה, הגיע זמנו ללכת מן העולם. המזוודה נשמרה אצל מר ששון שר האוצר בעיראק - בבנק. הם היו צריכים ללכת לבנק לקבל את המזוודה. הם עשו לו מצבה מפוארת, עם כד פרחים עליה. בשבעה כל אורח בא ואכל והתכבד. וחודש שלם באו רבנים והתפללו תפילות לעילוי נשמתו. כעבור שנה של אבל .. . כאשר הכל נעשה כפי שהאבא ביקש. הלכו הילדים לבנק לפתוח את הצוואה. כי הרי צוואה פותחים רק אחרי המוות. הם פתחו את המזוודה כשפקידי הבנק מסתכלים וצוחקים, הרי לא היה בה לא דבר, לא כסף ולא זהב ולא יהלומים . האבא השאיר איגרת עשויה קלף ובה כתובות מילים בכתב שחור בולט: מילים גדולות."ילדיי היקרים, אל תבכו שלא השארתי לכם כלום. השארתי לכם צוואה רוחנית. אנו ההורים תמיד נותנים לילדינו את הנשמה, את כל מה שאין לנו. וכדי לטפל באבא חולה - הייתי צריך לחשוב בחוכמה ולהבטיח לכם את הכסף שלא היה ולא נברא - כדי שתטפלו בי - אני הייתי בעצב עמוק לחשוב שרק בגלל כסף - ילדים מטפלים בהורים שלהם.
הרי לא זורקים אדם בזיקנתו, וכיבוד אב ואם דווקא בזמן חולשתם ומחלתם - היא המצווה הגדולה ביותר שנתן השם לאדם". אל תבכו ילדים שלי, אני בכל זאת אוהב אותכם. הרי אתם הילדים שלי. תתנחמו שהשארתי לכם צוואה רוחנית ותלמדו לחנך את הילדים שלך בדרך הצוואה הזו, כי לא קונים בכסף שום דבר. הורים צריכים לקבל אהבה - גם בלי שישאירו כסף. ואני נרדמתי והפנמתי את הסיפור של אימי זצ"ל - ובאמת ובתום לב -לאחר שאבא שלי נפטר והשאיר אותה אלמנה בודדה בבית - טיפלתי בה, ובשמחה גדולה אהבתי לקנות לה מתנות... ולא בשביל לקבל. משהו פיעפע למעמקים. כי הסיפור הזה גרם לי לבכות. ולהצטער על האבא החולה שקיבל טיפול רק בשביל לקבל ממנו צוואה חומרית.
|
© כל הזכויות שמורות
|
כז', שבט, תש"ע. 11.2.2010
4.
|
כרמיתי היקרה
|
|
מאת: זוהר כהן
|
20/03/2010
|
|
כרמית הסיפור יפייפה מאוד,ובאמת מתאר את אהבה של אנשים לכסף,את כותבת נפלאה,אשר כותבת מהלב שלה ומרגשת את הקוראים,יש לך כישרון מוצלח ובכל פעם אני נפעמת מחדש לקרוא את הסיפרוים שלך,הסיפור מלמד שאנחנו {בני האדם} צריכים ללמוד לאהוב ללא שום תנאי ולאהוב אהבה רוחנית ולא אהבה שקשורה במשהו חומרי{כסף} תמשיכי להיות מוכשרת ולכתוב לנו סיפורים ושירים מדהימים ותמשיכי לרגש אותי,אוהבת זוהר
|
3.
|
תגובה
|
|
מאת: נטע זילברשטיין
|
10/03/2010
|
|
כרמיתוש,סיפור יפהפה ומלמד בהחלט. בימינו יש נטייה לאנשים לשים את הכסף במקום הראשון ולשכוח מהדברים החשובים באמת,לצערי התופעה הזו מכה גם בטובי האנשים... אנחנו תמיד צריכים לזכור לאהוב בלי תנאי ובלי הגבלות,ולכמוהה לאהבה רוחנית ואמיתית! ולא לאהבות חומריות חולפות כמו כסף וכו'. כי הדברים האלה חולפים ומה שנשאר באמת הוא הרבה יותר מהותי מזה.
מאוד מאוד אהבתי את הסיפור,את כותבת מדהים ואת מצליחה להעביר בדיוק רב רגשות ומחשבות פנימיים החוצה. ישר כוח!
נטע.
|
2.
|
כוחה של צוואה רוחנית
|
|
מאת: לוי לב שוקרון
|
15/02/2010
|
|
סיפורך על אביך מאד ריגש אותי.
לאביך יש לב זהב טהור ורחב וכל כך אהב עד מאד לתת לילדיו בעיקר שמחה, אהבה וחום מכל הלב.
הצוואה הרוחנית שאביך הוריש לילדיו השאירה להם חוכמות ותובנות החיים במיוחד בעת הזקנה והזכרונות הטובים ביותר שיוכלו ילדיו לזכור כשככל יחלוף הזמן בכל מה שעשה אביו עבורם.
הצוואה הרוחנית זו צוואה יוצאת דופן ונדירה בהחלט.
אביך לפחות הוריש מהחיים את המיטב הדברים הטובים שעשה רבות לעצמו, לאשתו, לילדיו, ולקרוביו בסביבה. אביך גם אהב מאד את החיים שהיה בתחילת הגלות ובארץ. המתנות לילדיו זה הדבר הנפלא ביותר בעולם שיכלו לקבל בחייהם.
האהבה שאביך העניק במהלך חייו לילדיו שידרה את החום והשמחה שקיבלו הכי הרבה מכולם מאשר לקרוביו בסביבה.
אביך היה בהחלט צדיק.
והייתי מאד שמח לקבל עוד סיפורים מרגשים עד מאד בנושא הטיולים, הביקורים הכי המרגשים של המשפחות והדודים, והאוכל שיכלול גם מתכונים העממיים במיוחד בתקופת הגלות (בגדאד).
כל הכבוד, כרמיתי!
לוי, עמיתך לעבודה.
|
1.
|
כרמית שלי,
|
|
מאת: אורנה כהן
|
17/02/2010
|
|
שום מילה, ושום אמירה, ושום משפט שאכתוב או אומר יוכלו לתאר עד כמה אני נהנית מכל מילה ומילה שאת מעלה על הכתב, אישה חמה ורגישה, אישה כשרונית ויוצאת דופן, שכל מה שאת כותבת מורגש ויוצא מהלב שלך ישר אל לב הקוראים. אני אומנם לא יכולה להעביר ביקורת על מה שאחרים כותבים אבל זה בהחלט מה שאני מרגישה כשאני קוראת את סיפוריך הנפלאים והסוחפים, המענינים והמאוד מרגשים, כרמיתוש באמת באמת כיף לקרוא את סיפוריך ולברוח בדמיון למקומות אחרים ואמיתיים, בבקשה תמשיכי לכתוב ולשתף אותנו בכישרונך הכל כך מיוחד, בהחלט התברכת וכל הכבוד שאת משתפת את כולם בכישרון הזה, בבקשה אל תפסיקי אני מחכה בקוצר רוח ובכליון עיניים לסיפור הבא, אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד, אין כמוך, אורנה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|