הדרך בה הלכתי - סיפור חיים

2 ביולי 2008, איך מתחילים סיפור? היה היה, פעם ילד, וזה אני יורם.
נולדתי  במגדיאל לשרה וזאב רייזברג, ב- 18 לספטמבר 1938  כב' באלול תרצ"ח  [שבוע לפני ראש השנה]  בן בכור במשפחה. התגוררנו בשכירות אצל  ירושבסקי ברחוב סוקולוב  מגדיאל. אבא עבד כנהג אוטובוס חבר באגד,/ השרון המאוחד.  בהיותי בן שנה עברה המשפחה לגור בכפר-סבא בשכירות דמי מפתח, בדירה ברחוב ביאליק מקום טוב  ומרכזי בין מרפאת קופ"ח לבי"ס אוסישקין, ולא רחוק ממרכז המושבה.

אחי : יגאל נולד במז"ט  בשנת 1941, 22/11/41, ולאחר 5 שנים בשנת 1946 נולד הצעיר והחמוד בבנים  עמי-עמירם נולד במז"ט בעשרת ימי תשובה בין ראש השנה ליום כיפור. אני למדתי בי"ס אושיסקין בכפר סבא אצל המורה בתיה רכבי. הייתי שובב לא קטן, זכור לי בזמן  שהוסיפו את האגף הנוסף לבית הספר, המנהל כמעט חטף ממני התקף לב בעת שהיה בחצר ואני  לא השגחתי בו וקפצתי מהקומה השניה לערמת  חול זיפ זיפ בחצר, כמובן שלמחרת הייתי צריך להביא את אמא למנהל מיכאל רכבי לשיחה, ואני בבית חטפתי הרצאה ארוכה, והטפת מוסר.
הרחוב החולי היה מגרש המשחקים שלנו. משחקי  הקפות בכדור טניס ישן, דודס במקל מושחז שמעיפים למרחק, חמש -אבנים, אולר  וג'ולים, בניית טייארות ועפיפונים.

 כל היום בילינו ברחוב שלא היה סלול, עם החברה, המון זמן איכות יחד עם אורי ורנה בני הדודים הבסיוקים ,ולעת ערב שהחשיך והשמש שקעה, הרחוב היה חשוך לא היתה תאורת רחוב כלל פרט לאור ירח, הלכנו כל אחד לביתו. ואנו  בדירה קטנה נעימה וחמימה , קומפקטית שהמיטות בשעות היום, אחת מתחת לשנייה ובלילה  מוציאים המיטה גוררים למיטה כפולה, ויש מספיק  מקום לכולם.
החדר השני היה שייך  להורים, גם הסלון רב תכליתי חדר המשפחה, וחדר שינה להורים, גם להם מיטה שביום שימשה כספת סלון ובלילה נשלפה מתחתיה מיטה נוספת לאמא, ותחת כל המיטה היה מיתקן,  ארגז פח על גלגלים שאיכסן את כלי המיטה.

 המטבח היה חדרון קטן מאד,  אמא בישלה מאכלים נפלאים {שעד היום הטעם נשמר בפה} על שתי פתיליות נפט קטנות והיה לה סיר מיוחד עגול שמתלבש על המבער, לאפית עוגות טורט לא בתנור אפיה אלה על פתילת הנפט הקטנה. תחת הכיור עמד פח נפט ומשאבת פח פשוטה, מחלק הנפט היה עובר פעם בשבוע עם עגלת חבית נפט מצלצל בפעמון מצילה, ואנו יוצאים לקנות כמה ליטר נפט למלא את הפח, שיהיה לפתיליה או למתקן דוד חימום מים לאמבטיה, וכל יום היה צורך למלא את הפתיליה בנפט ואף לישר במספרים את הפתיל שלא יפייח את הסיר או המחבת.
במטבח עמד שולחן מתקפל קטן שהספיק בקושי למשפחה, ואם בא אורח והיו באים הרבה, היינו אוכלים בסלון שם היה שולחן גדול עם פוליטורה ומכוסה בזכוכית עבה, הסלון הרי שימש גם חדר שינה של ההורים, וגם להכנת השעורים  רוב החיים התנהלו ברחוב, הפלאחים הערבים מקלקיליה היו באים עם החמור או הגמל שמצידיו קשורים 2 ארגזים מלאי מרכולת כל טוב, מצוייד  במשקל  מוט קשור לחבל עם שתי קערות תלויות  בקצותיו, ובצורת שיווי משקל עם משקולת עופרת או סתם אבן  מחשב המשקל ואת המחיר שנקבע במיקוח קולני.
היו  מביאים למכירה ירקות ענבים או פירות, ואף מוצרי בד וטכסטיל מכריזים בצעקות שירה "על מרכולתם  "בנדורה-אדומה"  וידעו כולם שהוא מציע עגבניות , פירות כמעט ולא היו, פרט לתפוחי עץ חמצמצים או ענבים ולעיתים בננה יקרת המציאות שהביאו מיריחו, אנו הסתפקנו בשסק  ובגויאבות, שגדלו בחצר השכנים, והקלמנטינות והתפוז שמוטי.

אבא עבד שעות מרובות באגד. הכבישים היו מסוכנים לנסיעה, הפורעים ערבים התנכלו לתחבורה, אמא הייתה מודאגת  מאד, וכולנו דאגנו יחד איתה,  וכשאבא חזר באמצע הלילה מעבודתו, הייתה לו עוד פעם בשבוע תורנות שמירה בעמדות הקדמיות  בגבול החזית של כפר סבא לכוון פרדסי סלאמי אפנדי בעל הפרדסים האפנדי הערבי.

בשבתות היה יוצא לאימוני נשק מטעם ההגנה. היו לו נעלים גבוהות ומכנס חקי קצר גרבי צמר חומות עד הברכיים וכובע טמבל, ואמא תפרה לו חגורת בד לכדורי הרובה  האנגלי הכבד.

אמא תרמה מזמנה והתנדבה לכל מקום בו היו זקוקים לה, מלאת מרץ שמוכנה תמיד לתת לתועלת הציבור, לקליטת עליה, לפעילות בהגנת המושבה: הכנת סנדוויצ'ים  ותה חם וחלוקה לעמדות השמירה לחברה המגנים בעמדות שנמצאו בשמירה על כפר סבא,    בהדרכת קורסים לעזרא ראשונה ולתורנויות במגן דוד אדום, ואף תורנות ע"י הטלפון היחידי בכפר סבא שהיה  בבית המועצה, מושבת כפר סבא, ואף התנדבות ב"ארגון אמאות עובדות" לקליטת עליה,ובהדרכה יום יומית לעולים חדשים.

אחר הקמת המדינה החיים היו מלאי מתח, מלחמת השחרור בעיצומה, יריות מכוון קילקילה וכפר סבא ערבית. לאמא המון תורנויות במגן דוד אדום, בלווי וסיוע לעולים החדשים שהגיעו מהפזורה ופליטים שחזרו מהשואה באירופה. אבא עובד קשה בקוי אגד ביום, ובלילות במבצעים ומשימות  ובהמתנה לאניות עולים שמנסים להגיע לחופי הארץ לעזור להתגנב לארץ ולפזר את העולים בישובים שונים.  בנסיעות בשיירות לירושלים הנצורה באוטובוס משוריין.  ואפילו פעם חזר מירושלים לאחר שהתקיפו אותם הכנופיות בדרך מירושלים שהכובע אותו חבש  מחורר מחדירת כדור רובה שהחטיא בס"מ את הראש - "מזל מהשמים".

ובבית תקופת הצנע  הקצבת מצרכים מזון לפי נפש אבל אמא מסתדרת מכינה מטעמים מכלום  שכולם שבעים ולא רעבים תודות לאלתורים ותפריטים של אמא. למשל אם השיגה חתיכת בשר אצל יצחק גרינברג הקצב, בישלה  וצלתה עם הרבה בצל, שום ותפוח אדמה, או גזר, בסיר מלא רוטב סמיך, סיר גמיש שתמיד הספיק לכל מספר סועדים רעבים.

ואנו טבלנו חלה שלמה ברוטב  הבשר – טעם גן עדן, וטריק של כבד קצוץ מחצילים צלויים, או לפתן  תפוחי עץ מקישואים {תפוחי עץ לא היה ניתן  להשיג } אחלה קציצות טעימות מכל מיני עשבים, ריג'לה {עשב בשרני  ועסיסי} וח'ובזה {עלים בשרניים וירוקים} בתוספת לחם, ביצה, תבלינים,  בצל ושום. הפכו למעדן מלכים. כמובן גם התרנגולות שבחצר, להספקת ביצים שוטפת לבית, ואם היה צורך או מי חולה במשפחה, זה היה ה"פניצלין"  היעיל  של אמא.

כך תודה לאל, אף אחד לא היה רעב, ואם היה רעב אז תמיד בהישג יד פרוסת לחם איכרים  שחור עגול וטרי, מרוח בשכבת  ריבה וחמאה  והוא מסודר, הבטן כבר לא מקרקרת .

עוף אחד הספיק למשפחה כמעט לשבוע ימים, למרק עוף סמיך לשניצלים וחלקי עוף שהספיקו לכולם, ואפילו מרגלי העוף הכינה "רגל-קרושה" מתובלת בשום, שהיינו אוכלים עם נשיקה שנתלשה מקצה כיכר לחם משופשפת בשום טרי וריחני.

על אחסון מזון במקרר לא ידענו בכלל, היה ארון מבודד מעץ לקרח בבית, מצופה פח, לתוכו הוכנס קרח לקירור המזון .
 הספקת קרח היתה סדירה: מדי יום הגיע עגלת הקרח רתומה לסוס עלוב, המחלק כמו מלך יושב כבוד בראש העגלה, כסא מלכות עם גגון והיה מצלצל במוט ברזל על צינור חלול, מנגן בקצב שלו ברעש שכולם הכירו ולפי הצילצול ידעו מה מצב רוחו היום, ויצאו לקראתו לקנות 1/4 בלוק קרח או 1/2 בלוק לשבת ואנו הילדים מזדנבים אחרי העגלה לנשנש וללקק איזה חתיכת קרח, שנשרה מהעגלה,זה היה  הארטיק של פעם, לקרח היה טעם גן עדן, למורת רוחו של העגלון מחלק הקרח.

אפילו החלבן היה מגיע כל יום בעגלה הרתומה לחמור חרמן, שהיינו  הילדים מחכים לראות מחזה ענק כזה. רק שלא תעבור איזו אתון. כי אז החמור  ישתולל  ואבוי לעגלה ולכדי החלב. כדי חלב מוגנים מהחום והשמש ומצוננים בשק יוטה עבה ורטוב  ואנו  קונים ליטר חלב חם ישר מהרפת ומיד רצים  להרתיח, חובה להשגיח על סיר החלב, לשמור שלא יגלוש ויכבה את  הפתילייה.

הצטרפתי והייתי חבר בנוער העובד, חולצה כחולה וסנדלים, מחנות קיץ וטיולי פסח, פעולות  קומזיצים ומשחקי חברה. כשסיימתי בי"ס עממי, ההורים החליטו לחפש בית ספר שיקנה מקצוע ותעודת בגרות. היות ובסביבה לא היה בית ספר והיה לי דוד אליהו ושולה היקרים בחיפה, הציעו לי פינה בביתם ואני התחלתי ללמוד בבי"ס המקצועי ליד הטכניון בחיפה, יחד עם צפי ומושי באותו  החדר.
דירה שהשקיפה על כל המפרץ, נוף נהדר. בימי שישי הייתי חוזר הביתה עם תרמיל גב מלא בכביסה וחוזר  במוצ"ש עם  תמיל ענק,  בגדים נקיים ומצרכי מזון בתקופת הצנע: ביצים ארוזות בקופסת פח עגולה ואם היה גם איזה עוף או שתים.

נכנסתי לתנועה המאוחדת קן חיפה ואף  הקמנו "גרעין יגב" להכשרה ויציאה להגשמה התגייסנו לנח"ל ב-1956 יצאנו לטירונות נח"ל 6 חדשים במחנה 80 מלחמת קדש קטעה את סיום הטירונות ואז סופחנו לסיירת הדרוזים בערבה בבאר מנוחה להבטיח ולשמור על הערבה בסיורים ומארבים אבטחת הנחת צינור הנפט מאילת לצפון. הקשר עם הבית היה רק מכתבים יציאה לחופש אחת ל-4 חדשים. אוטובוס עבר בכביש רק פעמיים בשבוע. אמא היתה מכינה חבילה ממתקים ועוגיות יבשות מעשה ידיה, אבא השכים נסע מוקדם לת"א למסור את החבילה לנהג שנסע לאילת שיעצור בבאר מנוחה ואני כבר אחכה לו, והנהג לאילת היה צופר לי  ממרחקים, בשמחה רצתי לשער  לקחת החבילה, ואז הייתה לכל המחלקה מסיבת עוגיות וממתקים.

 4 חדשים לא יצאתי לחופשה הביתה המון שמירות וסיורים בערבה, מיטה צבאית מתקפלת באוהל קטן והמון געגועים, כשסיימנו המשימות חזרנו במשאיות צהליות, של חיל התובלה לצפון לדגניה א, הגרעין היה בהכשרה בקיבוץ דגניה א' בעמק הירדן קיבוץ מבוסס.  התפצלנו לעבודה בכל ענפי המשק, מטעי,בננות, ברכות דגים, כרם.
אני בוגר מקצועי, נשלחתי גם למסגריית הקיבוץ לטיפול ויצור מכשירים חקלאיים,  מחרשות  סכינים ועגלות, תיקון קומביינים ומקצרות, עבודה לא חסרה.

תוך כדי נסעתי לטבריה ללמוד נהיגה, אבא לחץ שטוב שיהיה לי רשיון נהיגה. בי"ס דרייפוס היה מגיע מחיפה והטסטים נערכו פעם בשבועיים בימי רביעי, כך שיצא לי לקחת רק שעור אחד ביום שלישי ומבחן על משאית מיושנת, ענתיקה שברולט ישנה מעודפי הצבא הבריטי שהוסבה ללימוד נהיגה,  ויש לי רשיון רשמי לנהוג משאית.
 

יצאנו לאימון מתקדם נחל, במחנה בצומת בילו. קורס צניחה בתל-נוף והמון אימונים בשטח באוהלי סיירים, קוצים  יתושים וברחשים. משמעת מים ותרגילים מוצנחים. כבשנו כל הר וכל ג'אבל בשטח, אפילו צניחה ימית רטובה  וצניחה מהליקופטרים.

סיימתי השרות הצבאי וחזרתי הביתה לאחר 7 שנות היעדרות.  הטכניון הציע לי  המשך לימודים אך שוב לחזור לחיפה ושוב לעזוב את הבית שכל כך אהבתי. אז  ויתרתי, ומצאתי עצמי עובד באגד במחלקת מחרטות בנחלת יצחק ביצור והתאמת חלקי חילוף לאוטובוסים המיושנים הטעפלך מימי נפוליאון.

באותה עת למדתי לנהוג על אוטובוס באיזה בי"ס בת"א. משרד הרישוי הטסטר היה בקריה בת"א עברתי טסט וקבלתי רישיון לאוטובוס.
אבא רצה שאכנס חבר באגד, הרעיון קסם לי מאד. בבדיקות הרפואיות הרופא דר' תמשיץ  היה "חמדן",  אבא תמים וישר ולא הבין חמדנותו  והרופא קבע שעלי לעבור ניתוח לתיקון שבר 'קילע' אחרת לא אהיה חבר אגד. אולי ביצה אחת גדולה מהשניה, ולחברי אגד חובה שתי ביצים שוות. ואכן נאלצתי לעבור הניתוח התקבלתי לעבוד באגד כפר -סבא "תחנת רחוב" ברחוב רוטשילד, כפר סבא עם צריף ירוק למנהל, ולסדרן שהם בני אלוהים.

 השכן שלנו אדון יענקל  קולינר בסיוע מר אליהו גרייבסקי ידעו לעשות לי "טירונות אגד" כמו שכתוב בספרים, אבל הכל עבר, שינוחו בשלום על משכבם.
אני התגוררתי בבית ההורים בחדר אחד עם עמי ועם סבתא אסתר. יגאל היה בשרות צבאי נחלאי במשמר-דוד, ובהכשרה בקבוץ גבים, והיה מגיע לעיתים רחוקות.
באותה תקופה היו החבורה מכפר סבא חברים מהילדות מהגן בי"ס עממי. דני קדרי, יהודית דונסקי, איציק ולד, יאיר כפרי, בוקי ב, איתן רול, חיים טיומקין ועוד, ואף איתן שפר הצטרף ממושב  מצופית. חיי חברה ערים. היו פגישות, מסיבות, טיולים והמון ביחד. כל יום שישי מסיבה.
יאיר סיפר שלאיתן מצופית שהשתחרר מחיל הים ועובד בחברת צים, יש אחלה אחות חמודה שלומדת בבי"ס אחיות בילינסון, וכדאי לי להכיר. מצאה חן בעיני והתחלתי לחזר אחריה לבילינסון וחזרה באופנוע שהיה לי BSA 42  מעודפי הצבא האמריקאי  באירופה, והחברות נשאה פרי  אפילו אהבה עד נישואים.

באחד הלילות השחורים נשמעה  נקישה בדלת, הופיעו 2 שוטרים העירו וסיפרו שליגאל אחי הייתה תאונה והוא פצוע אנוש בבי"ח רמב"ם בחיפה  מיד נסענו לחיפה  הסתבר שהתהפכו וקבל שבר בבסיס הגולגולת,פציעה פנימית במוח, לא הצליח לצאת מזה, בכאב  לב נפטר כשכולנו לידו.
חזרנו לכפר סבא  כואבים, למחרת הלוויה צבאית עם אלפי אנשים לבית העלמין הצבאי בכפר סבא. ההורים מיאנו להינחם, אבא הסתגר בעצמו ולא יצא מזה עד יומו האחרון. ההורים הבטיחו לעצמם שלאחר מותם יוקצה להם מקום בפאתי בית העלמין הצבאי ואכן שם מקום מנוחתם לא רחוק מקברו של יגאל בנם/אחי.

אטי ואני חברים בלב ונפש החלטנו למסד הזוגיות ולהתחתן. נאלצנו להמתין לסיום שנת האבל במשפחה ואז בחרנו את התאריך שהוא גם יום הולדתי- לקבל את אטי כמתנה כל יום וכל  שנה ביום הולדתי, בדיעבד אכן לא טעיתי, כל בוקר שאני מתעורר ואטי לצידי זו מתנת חיי. 
החתונה והחופה באופן מצומצם וצנוע, למשפחה הקרובה ללא מוסיקה נערכה בבית ציוני אמריקה בתל אביב, ולאחר שבוע מסיבה בחצר משפחת שפר בצופית מסיבה לאנשי המושב ועוד ידידים, הרב היה רב כפר סבא הרב רייניק.

ירח דבש.  אטי ואני  נסענו לנהריה לפנסיון פינגוין ששיכן אותנו בדירת איזה שכנה, באחד מחדרי ביתה כל ירח הדבש ארך 4 ימים אטי נאלצה לחזור לעבודה להציל את בי"ח בילינסון .שלא יקרוס מעומס בלי התלמידה אטי.
התגוררנו בבית נטוש בקצה המושב צופית ללא  מקרר וללא פתיליה או גז, לבישול. אספקת חלב חם וטרי הייתה ישר מהרפת, היינו מקבלים בקביעות בכד קטן שהביא יוסף אבא של אטי ישר מהרפת השכנה, ומבשם בניחוח המקטרת את הבית,. שקירותיו היו סדוקים כך שרוח פרצים איימה להעיף כל דבר שהיה בבית, אטי הביאה תחבושות גבס ואיתם סתמנו ואטמנו את הסדקים  בקושי התראינו. אטי עבדה משמרות  מטורפות בבי"ח ואני באגד מזריחת החמה עד צאת הנשמה כך שמעט נותר לנו יחד, היו לנו חובות כספיים רבים ואף חשבנו לרכוש דירה, ולהתמסד ולהקים  משפחה.

ואכן רכשנו דירה חדשה בכפר סבא ברחוב רוטשילד 61 מהקבלן גדעון רובינשטיין. לא לקחנו משכנתא מהבנק אלה רק הלוואות מהמשפחה ומהבנקים, הלוואות שעשינו הכל לפרוע אותם בהקדם ועברנו לגור עוד לפני סיום הבניה.  אצלנו עוד לא היו שירותים לכן נעזרנו בשירותים של הדירות הסמוכות שהיו ריקות עדיין.  נכנסנו לחובות והתחייבויות ותודה לאל הצלחנו לשלם הכל, ריהטנו בצורה עצמית  בסלון ספה,  שולחן ומזנון שמורכב  מבלוקים בטון וכמה קרשים למדפים, שבמרכז רדיו ענק.  
בית חם שנוהל באהבה גדולה, נהננו להזמין את ההורים משני הצדדים לארוחות משותפות  שנערכו בחמימות מסביב לשולחן הצנוע שבמטבח. אטי אהבה לבשל ולהכין ואני השתדלתי להכין ליוסף ורחל את הסלט הירקות קצוץ דק שכה אהבו, למה לא לתת מעט נחת, ולגרום נחת להורים. מוכרח לציין שההורים מצאו שפה משותפת בינהם והפכו למקורבים וידידים.

 פתאום אטי מגלה שבטנה תופחת ואף חשה בבעיטות קלות ושובבות  ותזוזה  בבטן. כן ניחשתם היא בהריון. זה היה גיגי שלנו בן בכור ונכד ראשון, והשמחה רבה, לידה בביח" בילינסון וכמובן הברית באולם השמחות של בית החולים.
ילדון חמוד ושובב. סבא יוסף אהב לרשום את כל ההברות שלו ולספר למחרת לכל צוות המורים בבי"ס עליה או בי"ס צופית בו לימד,  ולכל מי שנקרא בדרכו.  גיגי היה שובב נוראי, היה משליך את הצעצועים  מהמרפסת על כל מי שנכנס לבית ואף מצא חן בעיניו לעשות פיפי לרסס ולהרטיב לכוון  מי שנכנס לבית. אני  נאלצתי לבנות רשת לאסוף כל הצעצועים שהושלכו מהמרפסת, הבעיה היתה  שפעם גילינו שעשה קקי בעציץ  בפינת המרפסת, ורק הריח הסגיר מדוע העציץ תמיד ירוק ופורח.

לאחר 3 שנים של בן יחיד אטי שוב הריון, אטי מביאה לנו את הנסיכה איילת, ילדה יפיפיה כולם טענו שהיא דומה לי, חה .. חה .. חה.
ובחדר הילדים מתיחת קירות, גיגי עובר למיטת נוער ואיילת במיטה הגבוהה עם שלבי העץ, החדר מקושט בפוסטרים ותמונות רכות למראה ואף נצבע בצבעי פסטל רכים. אטי הלבישה אותה כמו נסיכה, בשמלות  פרחוניות וכובעים מקסימים.

ואז סוף סוף יצאנו מעט מהחבות הכבדים ואף רכשנו בתשלומים טלוויזיה שחור לבן. הזדמן לנו לרכוש בית קרקע ברחוב ארלוזורוב בכפר סבא ממשפחת וולמרק מהגננת שלי בגן העממי. אז מכרנו הדירה החמודה ברחוב רוטשילד, שיפצנו את הבית בארלוזורוב ועברנו דירה לבית קרקע גדול, חצר נהדרת ועצי פרי. בניתי לבד מחסן לכלי העבודה עם שולחן לעבודות מסגרות, רכשתי בשותפות עם עמי שגר לא רחוק, רתכת להלחמות ברזל וכלי עבודה משומשים ממחסן אגד בחולון. בניתי סככה לאוטו ומתקני שעשועים לילדים בחצר, אפילו אוטו קטר מדוד בויילר ומיטה ישנים, ריהוט גן תוצרת עצמית.  את מכונית  הסיטרואן  דה שבו המדלג בקפיצות חרגול  החלפנו לחיפושית, תחת עץ האשכולית בניתי ארגז חול להנאת הילדים  ומתקן נדנדות מרשים ויעיל, וריצוף המשטח המוצל תחת עץ המישמש גינת גן למפגשי החברה והמשפחה כולל מיטת נדנדה  נפלאה, ופינת מנגל גריל מדוד שמש ישן, מיתקן לעישון בשר ודגים, בקיצור חצר בעלבטיש כזו.
 

לסלון הבית יצרתי ובניתי תנור עצים לחימום הבית, וסככה בחצר האחורית לאחסון עצי הסקה לחורף, אסף נולד  ונוסף למשפחה. את החדר של גיגי הפרדנו בארון ונוצר חדר נוסף לאסף, כך שלכל אחד מהילדים חדר פרטי משלו. הבית הפך בזכותה של אטי לשמש מרכז משפחתי לאירועים, כנסים, חגיגות, ימי הולדת וימי חג. מהמטבח הצנוע יצאו מאכלים נפלאים בטעם בית ההורים, לחגיגות ברית עליה לתורה בר מצווה ושבת חתן, כן ירבו, ימי הולדת וסתם סדר פסח או חג שבועות  וכמובן חגיגת  ראש השנה. שולחן נפתח גדול בנוחיות לכל מספר משתתפים וסועדים. והשולחן תמיד ערוך כשולחן  לתפארת יפה ביותר,מפות תואמות לכלי האוכל לסכו"ם, למפיות התואמות וסידור הפרחים וכמובן מלא מטעמים, כיד אטי המלכה.

בחצר הבית תמיד הסתובב איזה כלב משפחתי, עזי ואחר כך ג'וני שזכו לחיים מופלגים, וכמובן איזו חתולה שאהבה אטי, חתולה פרטית שלה.
כאשר העיר הגיעה עד לביתנו והוקפנו בבתי קומות, הבנו שיש לעבור מכאן, לפרדס הישן של אבא בכפר הדר, התחלנו לבנות שכונה על שטח הפרדס, באחד הבתים זכו נני{ענת}  וגיגי ולידם ליד ביתו של עמי בנינו בית לנו, בית קצת גדול מידי אך נוח מאד נעים וחמים כמו שאטי אוהבת, במרתף הבית הוקצתה פינה לשולחן עבודה לי לילדים ולנכדים, והבית בכללותו הפך למרכז המשפחתי לאירועים חגים כנסים וארוחות, שבת חתן ושמחות כן ירבו.

את עבודתי באגד סיימתי לאחר 32 שנות עבודה של כייף והנאה  באגד. התחלתי כפועל יצור במוסך, כנהג ברוב הקוים בעיקר הקוים הארוכים לגליל ולאילת, בתיירות, בבית ספר נהיגה משטח ללימוד נהיגה בכביש חלק  ובמשטח ההחלקה באשדוד  כמדריך נהיגה בכביש חלק. תוך כדי עבודה ולימודי ערב  סיימתי 3 שנות לימוד צילום וקורס מורי נהיגה, והדרכתי באגד חוגי צלום ועבודות מעבדה בצה"ל סיימתי קורס קצינים  וגם קורס מ"פ מתקדם. בגיל 50 שוחררתי ממערך המילואים בדרגת רס"ן, פרשתי לגמלאות  מאגד, עסקתי מספר שנים בהוראת נהיגה בבי"ס פרטי לנהיגה "צמד" בכפר סבא, גם כאן מיציתי את עצמי ולאחר שלימדתי כמה מאות נהגים, החלטתי גם לפרוש מהוראת הנהיגה לצאת לעשות  לנפשי לעצמי לאשתי  למשפחתי ילדי ונכדי.

המשפחה ממשיכה את השלשלת, נטועים באדמת המשפחה, כאשר אטי ואני יורם,  רחל ועמי  בנינו בתים במקום חלקת  הלימונים, גיגי נני  וילדיהם זיו אור וחן, תומר ודנה וילדיהם בר ועידו, בתיהם ניבנו בחלקת האשכוליות, בפרדס הישן של אבא  אותה חלקת האדמה שאבא גאל בשנת  1927 רכש במזומן משייך אבו קישק בעזרת גואל האדמות הידוע חנקין יהושע, אדמה אותה אבא חרש בעצמו ועליה נטע פרדס הדרים. 
איילת מתגוררת בדירה במקום בו עמד ביתם של אמא ואבא, אסף ויונית מתגוררים בדירת גן  בבית  החדש שנבנה על מגרש ביתנו הישן ברחו' ארלוזורוב 42 בכפר סבא.