מירושלים לברזיל

הסיפור שלי החל כאשר יצאתי לראיין ולתעד כותב קמיעות וסגולות, כחלק מעבודה סמינריונית באוניברסיטה העברית בירושלים.
היה זה זקן ממוצא עירקי שהיה נוהג לשבת דרך קבע על מדרכה ליד בנק "קופת עליה" הבנק שכן בפינת הרחובות יפו והלני המלכה בירושלים. ממש צמוד לפתח הבנק ישב ישיש בזקן לבן ומכר קמיעות וסגולות לעוברים ולשבים. הסברתי לו כי אני מעוניין לשוחח אתו על עבודתו וביקשתי להגיע אליו לביתו. הוא מסר לי פיסת נייר קטנה ועליה כתוב שמו וכתובת ביתו רחוב ביריניקי 15 בשכונת הקטמונים בירושלים.
הוא נאות לבקשתי ובאחד מימי אחר הצהריים מצאתי עצמי עולה במעלה מדרגות באחת מבתי העוני בשכונת הקטמונים בירושלים. מצאתי את כותב הקמיעות עסוק בכתיבה. בידו האחת אחז בקנה סוף מחודד בקצהו ובידו השניה אוחז במגילת קלף מוארכת. הוא לא הפסיק עבודתו ורמז לי לפתוח ספר שהיה מונח לצדו. ברגע הראשון לא הבנתי דבריו אך במשנהו פתחתי את הספר.
הוא הפסיק את מלאכת הכתיבה אחז בספר התבונן בדף הפתוח וללא הקדמה מיותר החל קורא לי את עתידי. "אתה כמו אנייה בלב ים לא תדע אנה תלך, ישלחו אותך חוצה לארץ". הלוואי מלמלתי ביני לבין עצמי ותוך כדי כך מוודא שמכשיר ההקלטה הזעיר שהבאתי עמי ממלא תפקידו כראוי.
- אתה ישלחו אותך חוצה לארץ ואתה תהיה "כמו מנהל" כך הלך ושטח לפני את תולדות חיי ואת עתידי.
לאחר שתחקרתי אותו לגבי מקצועו וסוד הקמיעות והסגולות שלו נפרדתי ממנו לשלום וכל העניין כמעט ונשכח ממני. לא תיארתי לי שתחזיתו תתגשם במלואה ושבועות אחדים בלבד לאחר אותה שיחה אהיה במטוס בדרכי לשליחות כנציג מחלקה לתרבות ממש כמו הנסיעה שחזה עבורי "כמו מנהל".
במה דברים אמורים: באותם ימים הייתי עסוק בהפקת סרט תיעודי על ירושלים, שכותרתו "ערב שבת בירושלים" כל שעה בירושלים יש לה את היופי והייחוד שלה. אני החלטתי להתרכז באות שעות של המעבר בין הקודש לחול, בין ששת ימי המעשה ליום השבת.

מדי שבוע בשבוע נהגתי לטייל בה בירושלים בימי ילדותי.בשכונות  כל שעה בירושלים יש לה את היופי וייחוד שלה. אני החלטתי להתרכז באותם שעות של המעבר בין הקודש לחול בין ששת ימי המעשה ליום השבת.
מדי שבוע בשבוע נהגתי לטייל בה בירושלים בימי ילדותי בשכונות. כל פעם לקחתי עמי אחד מילדי. וכך הייתה ירושלים מכתיבה לי את הקורות אותה מספרת לי את הסיפור,  כותבת את התסריט. תמונות רבות ויפות ראיתי.
את אותו יהודי זקן חבוש מגבעת שהיה נוהג להסתובב בחצוצרה ולהכריז על כניסת השבת: 'סינדר, סינדר'
את מחסומי האבנים שנהגו צעירי מאה שערים להכין על צירי הכביש הראשי בשכונתם ולפזר אותם מיד עם כניסת השבת. את בית המרחץ בשכונת הכורדים ברחוב ניסים בכר. פה תמונה של ילד היושב במרפסת הבית ומצחצח את הנעליים של כל בני המשפחה, שם תמונה של סבתא שוטפת את חצר ביתה כניקיון אחרון לכבוד שבת, השעות שבהן השוק מתחיל להיסגר ובין ערמות האשפה, העניים המלקטים שאריות הפירות והירקות. נדמה שאיזה במאי נתן פקודה מלמעלה והחול מפנה מקום לקודש.

לאט לאט הרחוב ההומה מסחר נסגר ופה ושם מבחינים בפרחי כהונה ארמנים מתחילים ללכת לבית תפילתם, המוסלמים נאספים בשיירות מכל הכיוונים לתפילת יום השישי הנערכת ברוב עם במסגד, ומתחילים להבחין בשיירה של חסידים בבגדי שבת בדרך לכותל, פה ושם מצטרפות משפחות רבות והכל הופך לחגיגת אמונה דתית של בני כל הדתות המקדשות את ירושלים ואת סופו של השבוע.
גבורי הסרט היו דמויות הקרובות לעולמי, צילמתי את אמי מכינה את מאכלי השבת, סבתי הדליקה נרות וטכס הקידוש בוצע בבית משפחה גרוזינית על פי כל כללי הטכס, שכן כל הדמויות לקחו את תפקידן כחלק ממציאות אף שצילמתי בחול.
 וככה סיימתי את הסרט וכולי שקוע בחובות שהרי איש לא הזמין ממני את הסרט, הייתי ממש משוגע לדבר ובמקום להשקיע את כספי  ומאמצי לבית, למשכנתא לבניית עולם הנישואין החדש שלי, הלכתי ועשיתי סרט על ירושלים, ירושלים שאהבתי. וככה סיימתי את הסרט ואני הולך ברחובות ירושלים.
יום אחד אני פוגש ברחוב יהודי ששמו דוד הרדן ( מי שהיה מנהל המחלקה לחינוך ותרבות בגולה מטעם הסוכנות היהודית ) ולשאלתו הפשוטה מה חדש? אני מראה לו את גלגל הסרט שבידי ומציין שזה עתה סיימתי סרט על ירושלים.
איזה סרט? אני עונה לו 'ערב שבת בירושלים'
-מצויין הוא אומר ומוסיף בוא מחר בערב למלון בבית הכרם למלון 'יפה' תראה את הסרט לקבוצת  'נשיאים' מברזיל.
-נשיאים מברזיל? השבתי בהתפעלות.
- כן, ענה לי בפשטות.
ואני לא ידעתי אז שכל יהודי שיש לו איזה חנות "אלטע שמטע" לבגדים מגיש לך כרטיס ביקור ועליו כתוב "מוישע יענקל פריעזידנט,.
טוב, שואל אותי דוד הרדן: אתה יודע ספרדית פורטוגזית? אמרתי לו  לא. אומר לי: משהו בכל זאת אתה צריך להגיד.
אמרתי לו: אין בעייה אני בילדותי למדתי בח'ידר ואני יודע ללמוד בעל פה. אז הכנתי נאום בעל פה בפורטוגזית ובאתי עם הסרט ומכונת קולנוע. ואכן בשעה היעודה  התמלא האולם, הסרט מוכן על המצלמה הוזמנתי על ידי דוד הרדן לומר עמה מילים עליתי ונאמתי בפעם הראשונה בחיי בפורטוגזית רהוטה, שלמדתי בעל פה יום אחד לפני כן.

הקרנתי את הסרט וזהו, מה מסתבר, אלה שראו את הסרט, שמעו אותי בפורטוגזית כל כך שוטפת ורהוטה, באו בדרישה חד משמעית לדוד הרדן ואמרו לו: בחור כזה, בחור כזה חייב להיות שליח תרבות אצלנו בקהילה היהודית בברזיל.

 וככה שבועות אחדים בלבד לאחר הראיון עם כותב הקמיעות אשתי אני ושלושת ילדי, על המטוס לברזיל על מנת להיות נציג המחלקה לתרבות בקרב בני הקהילה היהודית בברזיל.

כמו מנהל – כמו מנהל אתה תיסע. כך הבטיח כותב הקמיעות וכך התקיים.
-