המשורר יוסף עוזר עם אבא

טעם החלב והקֶ'מָר

נכתב על ידי: יוסף עוזר

אבי היה מורה במושב ברק שבעמק יזרעאל. הכבישים טרם נסללו אז והגינות היו יבלית וחרציות ענקיות, ברקנים וקוצים. בשעות הבוקר הייתה אימא נותנת לי כד אלומיניום ושולחת אותי למשפחת לוגאסי להביא חלב. הייתי צועד וחוצה שדות שנראו לי כמו יער. בפתח הבית ישב אדון לוגאסי – בעיניי אליהו הנביא - וקרא בספר קטן. לראשו כובע שחור עגלגל והוא עטור זקן לבן.

לגברת לוגאסי - בעיני רחל אמנו - היה כיסוי ראש שמשום-מה ריגש אותי מאוד. היא שאלה אותי מה שלום אדון המורה ואימא, ואני הלכתי אחריה. היא נכנסה למקום שבו עמדה פרה, התיישבה על כיסא עשוי גזרי עצים והתחילה לחלוב. ראיתי חלב מקציף ועולה בכד. כך היה כמה פעמים בשבוע. אימא הייתה מרתיחה את החלב, ועל פניו הייתה נאספת שכבת קרום עבה שאבא קרא לה בהיגוי מוקפד של יוצאי בבל - קֶ'מָר. את הקֶ'מָר הזה היינו מערבבים בסוכר.
לפעמים היה איזה עיכוב. רחל אמנו או אליהו הנביא לא פתחו מיד את הדלת, ואני הייתי קצת מאחר ומגיע לבית הספר כשהתלמידים עומדים כבר במסדר הבוקר ושרים "בהרים כבר השמש מלהטת".

גם למורים היה מראה אחר. הרי הם שתו אותו החלב שאני שתיתי.

ובכן, במקרים נדירים שכאלה - הייתי צריך להתגנב בעודי שומע בכאב את התלמידים עומדים כבר במסדר הבוקר מול המורים והמנהל וכבר מצויים ממש בעיצומו של השיר: "... ובעמק עוד נוצץ הטל.... אנו אוה- - בים אותך מולדת בשמחה בשיר ובעמל ..."

והייתי מתבונן שוב ושוב בשמש שעמדה מימין מעל הגלבוע והייתי מסתכל בהר תבור שהיה ממש ממול ובהר החרמון שנמצא גם היום בין התבור לגבעת המורה ומצטער שאיבדתי את שורות השיר הראשונות של אלתרמן, שהיו לנו כתפילת שחרית – בעוד החלב טעמו בפי וטעם הק'מר שערבבנו בסוכר.

המשורר יוסף עוזר בילדותו
© כל הזכויות שמורות
ד',סיון, תשע"א. 6.6.11
 
|