|
פעם אחת חייתה נערה בשם חרשלה בבית אבן גבוה, לא הרחק מארמון המלך. היו לה הורים שאהבו אותה למרות חרשותה. לאחר מות אמה אביה התחתן עם אישה שניה ולאחר מכן מת גם הוא.
האם החורגת ובנותיה שנאו אותה בגלל שהיא הייתה יפה מאוד ובנוסף לכך חרשת שדיברה בשפת סימנים. לכן התאכזרו אליה יומם ולילה והכריחו אותה לעשות את כל עבודות הבית הקשות ואף לא הרשו לה לדבר בשפת הסימנים וניסו לכפות עליה לדבר רק בשפה האורלית.
ידידיה היחידים של חרשלה היו חתולי הרחוב שגרו מתחת לחלונה והם היו היחידים שידעו לשוחח עמה בשפת הסימנים.
בוקר אחד הודיע הכרוז "מחר יערך נשף גדול בארמון לכל הנערות בממלכה ומתוכן יבחר לו הנסיך בכלה".
מיד הזמינו האחיות תופרת שתתפור להן שמלות חדשות לנשף. האחיות הרעות לא הרשו לחרשלה להצטרף אליהן לנשף. - מוטב שתנקי שוב את הבית! קראו והלכו לחדרן. חרשלה ידעה שאין טעם להתווכח. ממילא לא הייתה לה אף שמלה יפה ללבוש, רק סמרטוטים ישנים.
בחדרן המפואר, לפני שהלכו לישון מדדו האחיות החורגות את כל הנעליים, הגלימות והתכשיטים שהיו להן.
- אני אהיה הנערה היפה ביותר בנשף" אמרה האחות הגדולה.
- שטויות. אמרה הצעירה, - הנסיך לא יסתכל על אף אחת מלבדי.
בעוד האחיות החורגות מתקוטטות בחדרן, ישבה חרשלה, כהרגלה מדי לילה לשוחח עם חבריה החתולים. - כמה נפלא היה אילו יכולתי ללכת לנשף בשמלה יפהפייה ולרקוד כל הלילה. אמרה להם ואז חייכה חיוך עצוב ונרדמה.
למחרת בבוקר הייתה העיר כולה נרגשת לקראת הנשף. בכיכר המרכזית קרא כרוז המלך - הלילה יבחר הנסיך בכלה! ברחובות יהיו זיקוקין ומחולות, כל התושבים יקבלו יין ומטעמים בחינם, בואו בהמוניכם.
מכל הסביבה הגיעו אנשים לקחת חלק בחגיגה הגדולה שנערכה בממלכה.
אותו ערב, אחיותיה החורגות של חרשלה התאמצו מאוד להתגנדר. שעות ארוכות סלסלו את שערן וקשטו את שמלותיהן ולמשך שעה קלה שכחו לריב. - יקירתי אמרו זו לזו - את נראית כמו מלכה.
כאשר נכנסו למרכבה והתרחקו במורד הרחוב המואר הביטה בהן חרשלה וליבה נצבט.
אז פנתה חרשלה לחתוליה ואמרה - בואו נדמיין שאנחנו הולכים לנשף. היא לקחה דלעת הרכיבה אותה על גלגלים והנה כרכרה מסלילים של חוטים, מפקקים וגפרורים עשתה סוסים - אתם תובילו את המרכבה. - ואתה פנתה לאחת הבובות, תהיה הרכב. לפתע נתמלא המטבח האפל באור זהב בוהק וקול נעים אמר - ערב טוב, יקירתי.
חרשלה קפצה ממקומה והנה למולה אישה קטנה ועגלגלה ובידה שרביט קסום, המפיץ סביבו זהרורים של אור.
- אני הפיה הטובה שלך, אמרה האישה הקטנה, - ראיתי את צרותיך, ועכשיו באתי לשלוח אותך לנשף. היא הניפה את שרביט הפלא שלה , ופוף בובת הרכב התעוררה לחיים. חרשלה פערה פיה בהפתעה.
הפיה פנתה אל הדלעת. שוב הניפה את שרביט הקסם והדלעת גדלה וגדלה וגדלה עד שהפכה למרכבת זכוכית נוצצת כיאה לנסיכה.
- עכשיו צריך שני משרתים שיפתחו למענך את דלת המרכבה. אמרה הנסיכה.
כהרף עין הפכו החתולים לשני סוסי מרכה חסונים ונאים והתייצבו בירכתיי המרכבה.
- זה ממש חלום, אמרה חרשלה. - אהל מה אלבש לנשף? היא הביטה מודאגת בבגדיה העלובים.
- אין שום בעיה, אמרה הפיה הטובה. היא הניפה שוב את השרביט ובין רגע גופה של חרשלה היה עטוף בשמלת קטיפה מרהיבה, עטורה משי ופנינים יקרות. על כפות רגליה הבהיקו שתי נעלי זכוכית קטנות, שערה הבהיר גלש על כתפיה בגלים רכים ופניה זרחו מרוב אושר. - תבלי יפה בנשף אמרה הפיה - אבל זכרי דבר אחד, עלייך לעזוב את הארמון לפני שהשעון יהבהב חמש פעמים. בדיוק בחצות הלילה יתפוגג הקסם זכרי זאת ואל תשכחי
- איך אוכל להודות לך? שאלה חרשלה . אבל הפיה רק נשקה לה לשלום ונעלמה. חרשלה נכנסה למרכבת הזכוכית ונסעה לארמון.
הס הושלך באולם הנשפים כאשר חרשלה פסעה פנימה, כה יפה הייתה. כעבור רגע החלו כולם להתלחש בסקרנות ובהפתעה - מי זאת יכולה להיות?
גם הנסיך עצמו הוקסם מיופייה. מיד ניגש אליה והזמין אותה לרקוד. יחד ריחפו בקלילות סביב האולם, והנסיך חש כיצד הוא מתאהב בה מרגע לרגע. בעיניו לא הייתה בחדר אף נערה אחרת מלבדה. עיניהם נפגשו והיו צמודות כל הזמן והם ניהלו תקשורת בעיניים ובשפת הסימנים. כי הם היו חרשים. לבסוף שאל הנסיך - אמרי לי, יפתי, מה שמך? אפוא ביתך? אבל באותו רגע הבהב השעון הגדול של הארמון הבהוב חצות. - אוי לי, עלי ללכת קראה חרשלה בבהלה ונחפזה החוצה.
הנסיך הושיט את ידו בברכת i love you ואף חרשלה עשתה זאת וכף ידה תאמה בדיוק לכף ידו של הנסיך. אולם מחוג השעון הראה שעל חרשלה לחזור מיד לביתה, והיא רצה במדרגות.
הקסם נעלם מהר. חרשלה שוב הייתה בבית, עם הבגדים הישנים, עם ידידיה החתולים והדלעת.
בודאי הייתה חושבת שהכל היה רק חלום אבל "תבנית" יד I love you נשארה קפואה. חרשלה חייכה באושר. לפתע נשמעו דפיקות חזקות בדלת והיא ידעה האחיות החורגות חזרו.
חרשלה מיהרה לפתוח להן. -ספרו איך היה בנשף? שאלה אותן. האחיות היו עדיין נרגשות מאוד. - הוי, לעולם לא תוכלי לדמיין לעצמך כמה נפלא היה. אמרה הצעירה. - איזה פאר והדר! והאורות! והמוזיקה! ואילו ריקודים נהדרים! והנסיך, מעולם לא ראית עלם יפה תואר שכזה, וגם לא תראי, צחקה ברשעות.
- האם בחר לו כלה? שאלה חרשלה. - עדיין לא, אמרה האחות הגדולה. - כל הערב רקד עם איזו נסיכה אלמונית, אבל אני בטוחה שהקסמנו אותו לגמרי, אמרה האחות הגדולה, הרי היינו הנערות היפות ביותר בנשף!
למחרת בבוקר שב הכרוז המלכותי לכיכר העיר והודיע "הקשיבו, הקשיבו! הוד מעלת הנסיך ישא לאישה את היפהפייה, שכף ידה תהיה מתאימה לכף ידו!
יצקו לנסיך תבנית גבס של כף ידו כדי למצוא את כף ידה של האישה האלמונית שתתאים לתבנית הגבס.
מכל הממלכה הגיעו נערות לארמון לשים את ידיהן בתבנית הגבס אך הן לא התאימו לתבנית הגבס.
עד מהרה נאלצו שליחי המלך לעבור מבית לבית כדי לחפש את זו שכף ידה תתאים במדויק לתבנית כף היד של הנסיך.
השליחים הגיעו לביתה של חרשלה. האחות החורגת השמנה ניסתה בכל כוחה להכניס את כף ידה לתוך התבנית הקטנה מעל מידותיה והאחות החורגת הרזה ניסתה גם היא להכניס אך ללא הצלחה כי אצבעותיה הארוכות גלשו מעל לתבנית הגבס.
"אנא הרשו גם לי לשים את ידיי בתבנית" בקשה חרשלה, לקול צחוקן המלגלג של האחיות. מה רבה הייתה תדהמתן כאשר תבנית הגבס התאימה לידה בדיוק.
עד מהרה הובאה חרשלה לארמון, התקבלה בכבוד מלכים, ועוד באותו ערב הכריז הנסיך על ארוסיהם. האחיות החורגות השתוללו מרב קנאה, אבל לא הייתה להן ברירה. מאותו יום הן נאלצו להיות נחמדות אל חרשלה ולהתנהג איתה בנימוס מופלג.
הממלכה כולה חגגה בחתונה המלכותית. אצילים, סוחרים, וקבצנים התחככו אלה באלה, בבואם לאחל מזל טוב לזוג הצעיר. שלושה ימים ושלושה לילות נמשך המשתה, והשמחה הייתה גדולה.
חרשלה לא שכחה את ידידיה החתולים שהיו חבריה היחידים בעבר. החתולים קיבלו את התואר- החתולים המלכותיים!! ושפת הסימנים הפכה לשפה השגורה בפי כל בממלכה! ומאז חרשלה והנסיך חיים באושר ובעושר עד היום הזה.
|