|
כשלמדתי לתואר שני בארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בהר הצופים, ביליתי את רוב זמני בספריה. היה לי מקום קבוע לידו ריכזתי את ערימות הספרים שלי וכמובן מילון אנגלי. המילון החביב עלי היה דווקא כרך מרופט של המילון האנגלי עברי של אלקלעי. המילון היה מיושן והכיל כל מיני מונחים מהמיתולוגיה היונית והגרמנית, ששיעשעו אותי. חלפו שנים סיימתי את התואר אך, התמהמהתי קצת עם הבחינות גמר. הייתי עסוקה בעבודתי כארכיאולוגית והעניין נדחה.
אבל בסופו של דבר נקבעו הנושאים והתאריך ואני חזרתי לספריה להתכונן לבחינות. חזרתי לפינה שלי וריכזתי את ערימת הספרים הדרושה וכמובן את המילון האהוב. פתחתי את המילון ומשום מה דוקא בדף הכותרת. לא הסתכלתי בו קודם, שהרי תמיד חיפשתי מילים מסוימות. והנה, על הדף מפנים לכריכה מודבק פתק מודפס ובו כתוב שהספר מוקדש ל"בנימין (רבי) אלחנן (רבינוביץ). קפאתי. זה הרי הדוד שלי שנהרג במלחמת השחרור ושני בני הדודים שלי קרויים על שמו: בן וביני.
מה הוא עושה כאן? שאלתי את הספרנים ולא ידעו. התקשרתי לדודי מוקה, אחיו של בנימין ושאלתי אותו אם ידוע לו מי תרם את הספר ולמה? הוא לא ידע אך ביקש ממני לנסות לברר. צילמתי את הפתק והתחלתי לחפש דרך אנשי הספריה מי הקדיש את הספר ולמה. בסופו של דבר הגענו אל הנהלת הספריה של האוניברסיטה העברית והתברר כי הם הקדישו ספרים לכל הבוגרים, שנפלו במלחמת העצמאות. הספרים חולקו באופן אקראי בין הפקולטות. כך התגלגל המילון של אלקלעי לספרית המכון לארכיאולוגיה בהר הצופים. ואני ישבתי עימו כמה שנים בלי לדעת...
*למען הדיוק ההסטורי. אמרתי דוד, אך בעצם דוד דרגה שניה. במשפחתנו הקטנה בני הדודים של אבי נחשבו כדודים לי. את בנימין לא הכרתי, כמובן. את אחיו הגדול עמוס ז"ל הכרתי וכמובן את אחיהם הקטן דוד שמואל (מוקה) שיחיה. על קורותיהם וקורות הוריהם כתב חנוך ברטוב את הספר מעבר לאופק מעבר לרחוב. אבל, זה כבר סיפור אחר.
קישור לדף היזכור: http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=90147
|