סיפור השעונים וששת המליונים

 

 

יהודה: - כן, אני בקשתי לשוחח עם אריק אלון ממושב תקומה בנגב. אריק שלום לך.

אריק: - צהריים טובים.

יהודה: -מה שלומך?

אריק: - חן, חן.

יהודה : אתה יודע, הייתה לנו שיחה מקדימה וכששמעת את נושא התכנית, ספרים וסיפורים, אמרת לי, לא, לא, זה לא בשבילי. אז אני אמרתי לך, בכל זאת אין אחד שאין לו סיפור, התכנית היא לא על ספרים וסיפורים. אין אחד שאין לו סיפור ואז התחלת לספר לי את הסיפור הבא ואמרתי לך לספר את זה בתכנית. בוא נתחיל מה שנקרא אני נותן לו כותרת 'איזור מלון ארץ ישראל בירושלים' תתחיל את הסיפור ואחר כך נמשיך.

אריק: נתחיל, אם כך אני אתחיל את זה קצת בשנות השישים המאוחרות של המאה הקודמת בהיותי נער היינו צועדים בביקורינו בבירה בירושלים אל בית המקדש. בית המקדש של אז היה בשבילינו היכל שלמה. בהיותינו מגיעים לשם הצצנו שמאלה וראינו שם את מלון ארץ ישראל.

יהודה: כן, היה שם שלט, כזה יפה.

אריק: - הוא עדיין נמצא. זה היה האיזור שבזמנו היו הרפתות בירושלים. תמיד ראיתי שם מרחוק על הגדר שעונים תלויים סביב לבית מסוים. לא עברו ימים וגם אני הלכתי והשתלמתי בנושא ידיעת הארץ ב 'יד בן צבי' שזה אחד המקומות המקסימים שמלמדים אותנו דברים נפלאים. ויום אחד הגעתי עם אחת המדריכות היותר טובות לשם באחד מימי השתלמות והיא הראתה לנו את השעונים והיא אמרה לנו להתבונן ובאמת התבוננו מסביב ומצאנו מלאי גדול של שעונים תלויים על הגדר סביב הבית והיא הבהירה לנו שהבית היה רכוש של נפקדים והמדינה נתנה את זה לעולים חדשים בראשית שנות החמישים.
 
ומה רואות עינינו שבעצם השעונים שמסביב הם לא ממש שעונים. חלקם שעוני פלסטיק מהדור החדש יותר ומרביתם היו בעצם מכסים של פחי צבע ישנים שצבעו אותם בקווים של כאילו, שתים עשרה, שלוש, שש, תשע וחיצים שמורים את השעה.
ועמדו שם לפחות איזה שמונה עשרה חברה בהשתלמות הזו ולפתע היא אומרת: -  תסתכלו בבקשה מה השעה? ואז גילינו לתדהמתינו שכל השעונים מורים על השעה שש.
 
והתפלאנו והתפעלנו.ושאלנו והנה התשובה כפי שסיפרה שמשפחה שהגיעה ארצה קיבלה את הבית ואב המשפחה שלו שלוש בנות, החליט שהוא לוקח את השעונים ושם אותם על השעה שש ובזה הוא מנציח את ששת המליונים וזה ריגש, אותי באופן אישי מאוד, מאוד, מאוד ואז חזרתי אל מושב תקומה אל ביתי בנגב הצפוני 
 

ולקחתי את ארבע מאות השעונים שברשותי שהם פזורים היו בחצר ובתוך הבית ושיניתי עוד באותו ערב את מרביתם את כולם לשעה שש
 
ואמרתי: - הנה אני ממשיך דרכו.