כשהיינו עוד בגן, היו המון "כפים", כמו ללכת בבוקר עם המטפלת לראות איך חולבים את הפרות ברפת ואז היינו מקבלים , כל אחד, כוס חלב ישר מהפרה, או כמו לחכות לאהרלה [שם בדוי], שהיה החצרן של בתי הילדים והיה מגיע כל בוקר עם הפורדסון שלו ועגלה, [זה לא שם בדוי אלא שם של הטרקטור הטרנטה שלו] והיה אוסף את כל שקי הכביסה המלוכלכת [והרטובה] מבתי הילדים... אם אף אחד לא היה רואה, הוא היה מסכים שנעלה על שקי הכביסה וניסע עד למכבסה. יום אחד נסענו איתו וסרול, מרכז המשק, תפס אותנו באמצע הדרך וצעק על אהרלה שזה מסוכן לקחת ילדים על שקי הכביסה... כולנו ירדנו וחזרנו עצובים לבית הילדים ואהרל'ה המשיך למכבסה. בארוחת הבוקר התברר לנו שאמנוני ישנוני איננו. [אמנוני זה שם בדוי, ישנוני בכלל לא, הוא היה נרדם בכל הזדמנות] התחיל בלגן במשק. אחרי שהמטפלות לא מצאו אותו וגם בחדר של ההורים לא מצאו אותו. קראו לעוד חברים מהלול והפרדס והמזכירות וכולם חיפשו בכל הקיבוץ. אז התחילו לחקור אותנו... מתי ראינו אותו בפעם האחרונה?... מה זאת אומרת ענינו במקהלה... הוא היה איתנו בעגלת הכביסה... מיד רצו למכבסה, שם עוד עמדה העגלה עם שקי הכביסה, ובתוך אחד השקים מצאו את אמנוני ישנוני... ישן. מזל שמצאו אותו, עוד היו מכבסים אותו....