בטנים! שוקולד! מסטיק!

בוטנים! שוקולד! מסטיק!
     (בדיגועלית)
 

מבית אבות "משגב לַשָּׂב"
נוסעים יחדיו כל דייריו
באוטובוס אשר פניו –
אילת.

אוחז בהגה הוא כַחְלוֹן,
נהג של אגד, סניף חולון,
והמדריך – שמו יעלון
גלעד.

יושב קשיש, עם מטפל
סמוכים יחדיו, יושבי בטל
ושש פולניות, קרטל –
בצד.

ספסל ראשון אחרי נהג.
פרומה יושבת לה לבד
והיא נוברת בתיק צד –
לאט.

כַּחְלוֹן שומע באזניו
בת-קול עולה מאחוריו:
"אם גם אתה בוטנים תאהב –
שלח יד!"

אלי כפו הקעורה
חופן בטנים אז הוערה
ולתוך פיו הכל נורה –
מיד.

למיטיבתו החמודה
הפטיר מספר מלות תודה,
ההגה, שוב ביד כבדה –
לפת.

בדרך הבלתי נגמרת,
כפו נגדשת וחוזרת,
בטנים מאגודל עד זרת –
עד:

אומר כחלון לנדיבה:
"תודה שאת אלי טובה,
אך הנותרת  רעבה –
זו את!"

"נו, הרגע נהג יקר
ממני לא נגרע דבר,
והסיבה לך אומר –
אחת!

לי בשיני, זה כצפוי,
לגרוס בוטנים, זה לא רצוי.
למצוץ השוקולד של הציפוי –
נחמד!..."

שוכתב לקובץ הבדיגועליות
ע"י ד"ר ערן גרף
על פי הבדיחה שבהמשך ששלח י. אורן .
עורך אורח  ד"ר א. ז'קונט
מאי 2012

 
 A tour bus driver is driving with a bus load of seniors down a highway when he is tapped on his shoulder by a little old lady. She offers him a handful of peanuts,which he gratefully munches up.
After about 15 minutes, she taps him on his shoulder again and she hands him another handful of peanuts.
She repeats this gesture about five more times.
When she is about to hand him another batch again ....he asks the little old lady, 'Why don't you eat the peanuts yourself?'.
'We can't chew them because we've no teeth', she replied.
The puzzled driver asks, 'Why do you buy them then?'
The old lady replied, 'We just love the chocolate around them.