הזאב והעורב

יום אחד הלך הזאב לחפש טרף לשבור את רעבונו הלך וזמזם לעצמו אני זאב אני זאב וטוב לי כך שאני זאב,הלך וזמזם עד שהגיע לקרחת יער ושם הוא רואה עורבים שתכננו את סעודת הערב שלהם לפני שהם עולים על משכבם בצמרות העצים, חשב לו הזאב עורב אחד יכול להיות ארוחה די טובה בשבילי אומנם הוא לא כמו כבש מדושן אך בימים כאלה עלי להסתפק גם בעורב על מנת להשקיט את רעבוני וכך התגנב לו הזאב בשקט בשקט לעורבים שהיו עסוקים מעל ראשם בארוחת הערב שלא ממש הרגישו בזאב המתגנב והופ.....הוא זינק ותפס עורב בפיו וברח משם מהר לחפש מקום לטרוף אותו והנה העורב שלא ממש מצא חן בעיניו להיות ארוחה לזאב ורצה מאוד לחזור לחבריו חשב וחשב איך יוכל לברוח מפיו של העורב.
והנה ממש לפני שהזאב עצר להכין את העורב לסעודה, פתח העורב את פיו ושאל את הזאב - תגיד לי אתה זאב או סתם זאביק ?

הזאב שהיה גאה בכך שהוא זאב ולא משהו אחר ענה מבלי לחשוב פעמיים - אני ז א ב ובאומרו זאת הוא פתח את פיו במלואו וכך העורב ניצל את ההזדמנות וברח מפיו של הזאב שנאלץ לפתוח את פיו על מנת להתגאות בכך שהוא זאב.

הערה: סיפור זה שובץ באתר ב - יג', חשון, תשס"ח. 11.11.08נשלח על ידי הרושם המסור עטר רון-סמי. את הסיפור שמע הרושם מאביו ז"ל.

כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.