האריה ובת האיכר

יום אחד עבר האריה ליד המעין בכפר ולפתע ראה נערה יפהפייה צועדת יחפה, מהמעיין וכד המים על כתפיה. עקב האריה אחריה עד שהגיעה אל הבקתה שלה ונכנסה פנימה.

מבטו של האריה אמר הכל. התקרב האריה לבקתה ונתן שאגה אדירה. לשמע השאגה יצא האבא החוצה וכשראה את האריה האימתני שאל אותו מיד לרצונו.

- את בתך, שאג האריה , את בתך אני רוצה לשאת לאישה. האיכר נדהם אולם מיד התאושש. - ברצון, ברצון אתן לך את בתי, אבל אם בתי תראה אותך ככה היא תמות מפחד. לך לפחות תוריד את רעמת השיער האיומה שלך.

טוב, אמר האריה והלך למספרה הכי טובה בעיר וחזר קצוץ שיער לחלוטין ושוב שאג את שאגת האימים שלו ושוב יצא האיכר. – את הבת שאג האריה ומיד. 

-בסדר, השיב האיכר רק תעשה טובה, הציפורניים האלה שלך, הבת שלי תראה אותם היא תמות מפחד. לך קצץ אותם ואני כבר מכין לך את בתי. - אל תשכח, אני מיד חוזר, השיב האריה וכיוון פעמיו אל המניקיוריסטית הטובה בעיר.

- ואל תשכח גם להוריד את הגולה הזאת המאיימת בקצה הזנב, צעק לעברו האיכר.

- טוב, אחרי כמה זמן שוב נשמעה שאגת האריה בפתח הבקתה. יצא האיכר והתבונן בהנאה רבה באריה.

-  דבר אחרון אני מבקש ממך, אמר האיכר ונימה של לעג נשמעת בדבריו - המלתעות שלך, השיניים האיומות האלה. זה לא מתאים לבתי. לך עקור אותן וראה את העניין סגור.

כשחזר האריה ובמקום שאגה הצליח להשמיע איזו יללה מגוחכת.

-  כן, מי אתה? שאל האיכר.

- מי אני? אני האריה שבא לקבל את בתך לאישה.

-  את בתי, בחיים לא אתן ליצור כמוך, חסר צורה ואופי. לאחד כמוך שמוכן לשנות את עצמו, את התכונות המיוחדות לו. אמר האיכר והיכה במקל שבידו על גבו של האריה חסר הצורה שנמלט מהמקום בבושת פנים. 

מסקנת הסיפור: אם אנחנו רוצים להשיג משהו, עלינו לשמור על הסמלים החיצונים שלנו, האופי האמיתי שלנו ולא להתרפס ולקבל מיד דעות המשפיעות על הטבע שלנו.