|
לפני שנים רבות היתה אישה כל כך כעורה שנאמר עליה –"מכוערת כמו הלילה", אישה זו ההתחתנה עם גבר יפה תואר ועשיר. הם חיו באהבה גדולה, נולדו להם ילדים, והאישה היתה ממש אשת חייל, אך משהו הציק לה כל הימים, הפחד שמא יום אחד הוא יעזוב אותה בשביל אשה אחרת יפה יותר ממנה.
יום אחד יצאה האישה מביתה והלכה הכי רחוק שאפשר, מצאה בור עמוק, ישבה על שפת הבור והחלה לבכות ולצעוק: ריבונו של עולם, מה אעשה אם הוא ימאס בי? אני כל כך מכוערת, והוא כל כך נאה ? לאן אלך? ואני אוהבת אותו כל כך.
היא בוכה ומתיפחת וקוראת לעזרת הבורא, והנה היא שומעת בת קול מתוך הבאר: אשה , לכי לביתך, ואל בעלך, ואל תדאגי , הוא לא יעזוב אותך, הוא אוהב את הפנימיות שלך וזה יותר חשוב מהפנים שלך. חזרי אל בעלך והמשיכי להיות אשת חייל כמו שאת היום. ואל תזניחי לא אותו ולא את ילדיך, כך הוא ימשיך לאהוב אותך בזכות אופייך ולא ישים ליבו למראך.
מי אתה? שאלה האישה, אני אליהו הנביא, אני השכינה, אני המזל שלך. לכי, לכי את בעלך הוא מחכה לך ואוהב אותך. מאתו היום האישה לא חששה יותר, לא העסיקה עצמה באיך היא נראית, טיפחה עצמה, את בעלה וילדיה. והם חיו באושר שנים רבות, זכו לראות נכדים ונינים .
רשמה המספרת והמתעדת שחרזדה.
הערה: כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.
|