|
בעיר אחת נהג הגביר לערוך סעודה, כל ראש חודש, סעודת מצוה, אליה היו מוזמנים כל התושבים. גם מולא אברהם רצה ללכת, הלך וישב בתחילת השולחן. בא אדם לבוש יפה, ניגש הבעל בית למולא ואמר לו - זוז נא מעט, בא עוד אדם, ושוב - מולא אברהם, זוז נא מעט. וכך עד שכבר ישב בסוף השולחן על ספסל עץ.
את מיטב האוכל הניחו כמובן בחלק הראשון של השולחן, ועד שהגיע לידי מולא אברהם, היו שאריות בלבד. לא אמר דבר המולא, ובסיום הערב קם והלך לביתו.
כעבור חודש , שוב הייתה סעודת מצווה, הפעם מצא מולא אברהם גלימה אדומה ויפה בעליית הגג, ומגבעת תואמת ולאחר ניקוי , לבש אותה והלך. רק הגיע ניגש אליו הגביר, בירך אותו והושיבו בראש השולחן. הגישו את קערת המרק, לקח המולא את קצה הגלימה וטבל במרק ואמר לה - אכלי גלימה, כי בזכותך אני אוכל ארוחה. אותו דבר עשה לבשר, לאורז , לקינוח.
הביטו בו האנשים בפליאה ושאלו אותו - רבי, למה תאכיל הגלימה ותדבר אליה? אמר להם - הייתי פה לפני חודש בבגדי הפשוטים, הושיבו אותי בסוף השולחן, ואכלתי שאריות בלבד. עכשיו אני עם גלימה הדורה, הושיבו אותי בראש השולחן והגישו לי מטעמים, וכל זה בזכות הגלימה, לכן אני מאכיל אותה. הביט בו הגביר והתבייש, והחליט שמהיום כל מי שבא, יושב איפוא שרוצה והאוכל יחולק שווה בשווה על כל השולחן.
שם המספרת: שחרזדה
הערה: כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.
|