לפני איזה ארבעים שנה מגיע ישראלי לאיזה כנס של בתי מרקחת בהודו. אז הישראלים עוד לא ידעו איפה הודו. בקיצור הבן אדם נכנס לבית המלון והנה הוא מבחין שיש לו דלקת בעין. הוא יודע שיש רק תרופת סבתא אחת שיכולה לעזור לו. יורד למטה למסעדה מתיישב ליד השולחן ומזמין כוס תה, צ'אי הודי חזק. מקבל את התה מוציא את הממחטה שלו טובל בתה ושם קומפרסים על העין ושוב טובל את הממחטה ושם על העין ומחכה שיוקל לו. לאט לאט הוא רואה שמתקבץ סביבו קהל רב ותוך זמן קצר עשרות הודים מנשקים את כפות רגליו בהערצה ורבים נוהרים מן הרחוב הסמוך לבית הקפה ומתבוננים בו בפליאה רבה כששפתותיהם רוחשות תפילה. הוא לא מבין מה רוצים ממנו. פונה לבעל המסעדה ושואל- מה קורה כאן? עונה לו בעל המסעדה- תראה אנחנו פה בהודו ראינו הכל, ראינו אנשים שאוכלים מסמרים, אנשים שמרקידים נחשים, אנשים שהולכים על גחלים לוהטות, אבל אחד ששותה תה דרך העין, זה עוד לא ראינו.