סיפורו של תרנגול

גידלנו בבית ברחוב זכרון משה תרנגול. קראנו לו תרנגול פולני. ומשום מה הוא העיר את כל השכונה באשמורת הבוקר אבל אף אחד לא העיז להגיד לו לתרנגול או לבעלי התרנגול הוא מעיר אותנו, כי ידעו שיומו קרב כי גידלנו אותו כתרנגול ליום כיפור. אני רוצה להזכיר לכם שגרנו בחדר אחד עם פרוזדור אחד, עשרה ילדים, אבא ואמא וגם אורחים. בחוץ מטבח של פח, הלאה קצת יותר בית שימוש. מים אין, יש בור מים. חשמל אין, יש פתיליות וכו' אבל אני אצטמצם לתרנגול, לא לשכוח יש לנו גם עיזים בבית.
הגיע היום המאושר.

יהודה ? של מי?

עזרא – של התרנגול ואני האפוטרופוס של התרנגול הזה, הייתי המחמד של התרנגול הזה באשמורת יום כיפור חושך ודממה ברחוב, כל הילדים לוקחים קופסת אפונה, שמים חתיכת נר וזה היה התאורה שלנו כל הדרך. 

נגמרה התפילה ואני הולך ולוקח את התרנגול בדחילו ורחימו ומביא אותו אל השוחט. אם אני לא טועה השוחט היו קוראים לו, גרשון פייבל שרגא טוקטלי. הוא גם היה המוכתר של השכונה. בדחילו ורחימו הבאתי את התרנגול לשוחט, שילמתי את השני מיל והשוחט שחט ולדאבוננו מכריז השוחט – התרנגול טרף!

אבוי, תשעה באב בא. אימא צריכה להאכיל עשרה ילדים, מתרנגול אחד. אומרת אימא לאבא – לא מסכימה, תיגש לרב מאיר נדאף, רב תימני יש לו כובע שחור עם אדום תרבוש, גש אליו ותראה מה יהיה. הולך האבא שהיה יהודי חברוני עקשן עם התרנגול השחוט ואני נלווה אליו. הולך לשוחט התימני והשוחט התימני בודק את התרנגול, בודק את הרגליים, בודק את הכתפיים אומר – כשר.

חוזרים בחזרה מאה מטר לבית הכנסת שם גר הרב שרגא פייבל אומר הרב האשכנזי – לא יכול להיות! הולכים בחזרה לרב התימני. הרב לוקח חבילה של ספרים והולך אל הרב שרגא פייבל ומתחילה מהומה, כל השכונה רוצה לדעת מה יהיה גורלו של התרנגול. פותחים את הספר "יורה חושן" יורה דעה" " הלכות שחיטה" התימנים מאשרים, האשכנזים לא..

   בדחילו ורחימו מביאים את התרנגול לאימא למטבח. היא שמה , שמה עליו מלח להכשיר והנה החתול שהיה השטן של השכונה תפש את העוף ויברח. והאימא מקימה צעקה עד השמים. ברחוב זכרון משה לא היו חסרים נערים, כולם בבת אחת רצים אל החתול וידענו שעם החתול המנוול הזה יש להתחשבן. רצים אחריו עד למטה, נכנסים לרחוב חפץ חיים, לזכרון משה, מזכרון משה לנחלת אחים דרך המדרגות, אך החתול לא רוצה לעזוב את התרנגול. עשינו לו אמבושים מלמטה מלמעלה מכל הכיוונים. לבסוף החתול התעייף, אמר עד כאן. תפסנו אותו  והחזרנו את התרנגול לאימא. ואימא בישלה בשעה טובה את התרנגול לסעודה מפסקת. בערב יום כיפור קיבל כל אחד צלחת מרק עם צלע אחת וזה היה המרק הטעים ביותר שאני זוכר בחיי.

 לפרטים נוספים על המספר שלום עזרא ולמספרי המועדון האחרים בספר "מאאתים" סיפורים ירושלמיים.


© כל הזכויות שמורות

1. הערה לסיפור על פייבל טוקטלי
מאת: יהודה לוי טוקטלי 08/01/2012
גם אני גדלתי בשכנות לפייבל טוקטלי בירושלים והכרתיו היטב אכן הוא היה מראשי ומיסדי שכונת יגיע כפים ועל אישיותו הססגונית וטוב לבו יש הרבה מה לספר אולם על היותו שוחט לא שמעתי מעולם ועל היותו פוסק הלכה מסופקני מאד. פייבל טוקטלי היה איש נבון ועתיר מעשים טובים בקהילתו וידע לשמוח ולשמח את קהילתו בימי חג כשמחת תורה. מפיו שמעתי על הקשר בינו ובין אבי והשם "טוקטלי" המשותף לו ולמשפחתי ומכאן אני סבור גם שפייבל לא התנשא מעולם בתואר "רב"; בחוגים ירושלמיים אלה הקידומת "רייב" היה בה משום ציון של כבוד והיות האיש נשוא פנים אך לא נציגות של מוסדות רבנות.
 
|