|
– אני רוצה לספר שתי אנקדוטות על דמות שהיום סיפרו עליה. בשנת 1963 הגעתי לאוניברסיטה העברית. האוניברסיטה היתה בגבעת רם היתה שם רחבה גדולה, היא ישנה עדיין והיה בנין מייזר. היו בו שני אולמות גדולים. שלוש מאות מקומות בערך ושם היו לומדים את המבואות. אותם הקורסים שחייבים בכל מיני מבועות לשמוע. היה מבוא של פרופסור פלוסר. הוא לימד על הנצרות הקדומה ובאמת הוא היה אלוהים. אתה לא יכול להתווכח עם פרופסור פלוסר. עכשיו כל סטודנט מקצועי יודע שאתה לא יושב קדימה, מפני שקדימה אתה עלול להיקלע למצב שפרופסור פלוסר ישאל אותך. עכשיו לך תגיד לפרופסור פלוסר משהו שזה לא נראה לו. היה מבטל ככה.
אבל קדימה ישבה אישה אחת, קטנה מאוד, צנומה, שמלה ארוכה לבנה. ידיים עצמות אולי מטר ארבעים וחמד, עם כובע ועל הכובע, כובע קש כזה היו לה פירות מעץ אני לא יודע ממה. היא ישבה ושמעה אותו ופלוסר הסביר למה פאולוס כתב מה שכתב והתייחס לישו וככה נגמר השיעור והיא קמה ואומרת זה לא נכון, הוא לא יודע על מה הוא מדבר, פלוסר זה לא נכון.אומרים לה אנשים מה זאת אומרת "ואת יודעת"? היא אומרת לו "כן, אני יודעת, לי יש קשר לאחד. מאז הכרתי אותה.
קשר לאחד מפגינה
בשנת שישים ושש דברו על בגין, שילומים, הגיע אדנאוור לארץ, הוא היה הקנצלר הגרמני והוא הגיע כאשר נחתם הסכם השילומים והיו הפגנות. בארץ אז לא היו הפגנות מהסוג הזה, היה ואדי סליב אבל לא היו הפגנות. אני יוצא משיעור, עשר אחת עשרה בבוקר ובמדשאה הזאת מכיוון המינהלה הגדולה מגיעה פלנגה של לגיונרים כמו רומאים זה המשטרה. מצד שני אני רואה את הסטודנטים והענין הזה צריך להיגמר כמו שצריך להיגמר במכות ואני רואה באמצע עומדת קשר לאחד וצועקת בגרמנית על השוטרים והיא מפגינה, עד שהיא לא זזה הם לא התנגשו.
סיפר: המספר הירושלמי מאיר צ'ליק.
|