|
מעשה באיש צדיק שהיה רב, מוהל ושוחט מהעיר הגדולה. היה מסתובב בין הכפרים המרוחקים והמבודדים ונותן את שירותו חינם אין כסף. אף פעם לא ביקש ולא לקח תמורה כלשהי ואמר כי הוא עושה זאת לשם שמים. היה מביא עמו מהעיר הגדולה כל מיני מתנות לילדים ומוצרי מזון למבוגרים. גם אותם נתן חינם לנזקקים, וכל היהודים בכפרים הללו היו נזקקים. הצדיק גם עדכן את היהודים במועדי ישראל ובחגים וכן הדריך את הגבאי ואת ראש הכפר בתפילות השונות.
באחד מימי ששי, הוא הגיע לכפר אחד בשעות הצהרים וידע כי אין סיכוי שיוכל לחזור הביתה בעיר לפני כניסת השבת וידע כי הוא ייאלץ להישאר בסוף השבוע בכפר.
הוא פנה לראש הכפר ואמר: "היום יום ששי, עוד מעט ערב והשבת נכנסת, לא אוכל להגיע לביתי, על כן אני מבקש שתארחו אותי לשבת". ראש הכפר ענה: "ברצון רב נארח אותך. לנו יש תור של תושבי הכפר, כל שבת, אחד הכפריים יארח את האורחים, כל אחד בתורו". ראש הכפר בדק ומצא כי התור ביום ששי זה הוא על יחזקאל הקמצן. הוא הלך עם הצדיק אל הקמצן ואמר לו: "הצדיק אורח שלנו לסוף השבוע, כיוון שזה התור שלך, אתה חייב לארח את הצדיק". הקמצן נכנע בחוסר רצון ואמר כי כבוד גדול הוא לי לארח את הצדיק.
הוא מיהר הביתה וסיפר לאשתו את הבשורה. האישה אמרה כי מבחינתה אין בעיה. : "יש לנו את הדג הגדול המתובל עם הרוטב החריף והפיקנטי, הדג עדיין בתנור, נוכל לכבד את הצדיק בדג הזה". הקמצן נבהל וענה: "מה השתגעת? את הדג הגדול והנפלא ניתן לצדיק !! מה לנו יישאר?" האישה ענתה כי אין לה כלום מלבד הדג הגדול. הקמצן אמר לאשתו: "שלא תעיזי עוד פעם להזכיר את הדג הגדול, אני הולך לשוק כדי למצוא מה שהו זול יותר". הוא הלך לחנות הדגים. בעל החנות כבר ניקה את החנות לקראת שבת, הקמצן ביקש דג זול והמוכר הסתכל בבריכה שהייתה ריקה מדגים מלבד 3 דגיגים קטנים שהיו דבוקים לקיר הבריכה. הוא הוציא אותם והגישם לקמצן: "זה משנשאר לי, קח אותם בחינם". הקמצן לא ידע את נפשו מרוב שמחה. רץ הביתה, הגיש את הדגיגים לאשתו ואמר לה: "מהרי אישה ותבשלי את הדגיגים לאורח לפני כניסת השבת".
האישה מיהרה לטפל בדגיגם. השבת נכנסה, הקמצן הלך יחד עם הצדיק לבית הכנסת, ושם כל המתפללים בירכו את הצדיק וכיבוד אותו לעלות לתורה. הצדיק בתגובה הודה מאוד לאנשי הכפר על האירוח הנדיב. בגמר התפילה הקמצן והצדיק חזרו הביתה כיד לאכול את ארוחת ערב שבת החגיגית.
השולחן היה מוכן. לאחר הקידוש, הקמצן הגיש את שלושת הדגיגים המבושלים לצדיק. הצדיק לקח דג אחד, קירב אותו לאפו ולפיו ואחר כך קירב את ראשה הדג לאוזנו, והניח את הדג בצלחת, הוא לקח דג שני ושוב עשה בו כפי שעשה בדג הראשון. גם לדג השלישי עשה את אותם הפעולות. לאחר מכן הניח את כל שלושת הדגיגים עם הצלחת ולא אכל מהם.
הקמצן התפלא ושאל את הצדיק: "מה קרה רבי, האם אתה עושה כשפים לדגים?". הצדיק השיב: "מה פתאום, רבי כמוני יעסוק בכשפים? בפרשת השבוע מסופר על קריעת ים סוף אני פשוט רציתי לדעת איפה הדגיגים היו בשעת קריעת ים סוף" הקמצן היה משועשע ושאל: "נו, ומה אמרו לך הדגים?" הצדיק אמר: "הדג הראשון אמר שמוצאו בים הגדול של רוסיה, הדג השני אמר שהמוצא שלו מהאוקיאנוס ההודי". כאן הפסיק הצדיק את דבריו והמתין לראות מה התגובה של הקמצן. הקמצן שאל: "אבל שכחת להגיד לנו מה אמר לך הדג השלישי". הרב חייך ואמר:
"הדג השלישי אמר שאומנם מוצאו מים סוף, אבל אז הוא עדיין לא נולד אבל הסבא שלו, זה הדג הגדול, המתובל ברוטב החריף והפיקנטי, הנמצא כעת על פלטת השבת במטבח, ושריחו המשכר מגיע על כאן, זוכר הכל. אם תגישו אותו לשולחן במקום הדגיגים הקטנים, הוא יספר לכם את כל הסיפור.
הערה: עוד אחד מאותם סיפורי הומור יהודיים שהדג מככב בהם. הסיפור נשלח על ידי הרושם מסור, יוסף נמרדי ושולב באתר ב- ב', אב, תשס"ח. 2.9.08.
|