דב יוסף והפיטורים

                     היה פעם יהודי שקראו לו פרי הר, הוא היה מנהל הדאר בזמן הבריטים. תפקיד בכיר ביותר באותם זמנים מקביל למנכ"ל של משרד ממשלתי בימינו.

אני עבדתי בזמנו זה היה בשנת 51 עם דב יוסף שהיה אז שר האספקה והקיצוב. באיזה זמן הוא היה גם שר הדאר. דב יוסף היה יהודי קשה, מספרים עליו שהיה בשנות השמונים אחד מעורכי הדין הגדולים בארץ.

כשנהיה שר האוצר והדאר, זה היה בשבילו לשרת את המדינה, לא כמו היום. אבא שלי המנוח סיפר שבזמן הבריטים היה דב יוסף מקבל בשביל ייעוץ ארבע וחצי לירות שזה כמו

 ארבע משכורות מהגבוהות בשרות הציבורי כיום. פעם הזמינו אותו לטכס חלוקת תעודות לעורכי דין. הסתכל עליהם ואמר: אני רואה שהקיצוב שעשיתי בשנת ארבעים ושמונה  לא השפיע עליכם כלל.

 נחזור לסיפור של מה שנוגע אליך. יום אחד נכנס אליו המנכ"ל ואומר אני רוצה כך וכך.  שואל דב יוסף ואם לא? עונה לא אני מתפטר. דובר המשרד היה יהודי בשם הירשברג,  כשאדון פרי הר היה אצלו עדיין בחדר, דב יוסף מרים טלפון לדובר ואומר לו: השעה עכשיו חמש דקות לתשע תדאג שבחדשות של תשע הודיע פרי הר על התפטרותו והשר מקבל זאת. 

כך שתבין יהודה שאם זה היה טוב למנהל הדאר, זה טוב לאדון יהודה עצבה. אני, מסיים עו"ד בן מלך את סיפורו, לא הייתי נותן לזה לקרות. אבל אדון בן מלך זה אכסמפלר אחר.

 הסיפור הסתיים ומעבר לקו הטלפון ניתן היה לחוש בבת צחוק החותמת את הסיפור עם קורטוב של מוסר השכל.