|
לפני כמה שנים בט"ו בשבט, הקדשתי את חוג הארכיאולוגיה, שהעברתי בביה"ס סאלד לעצים.
הבאתי לכיתה חתיכות עץ אורן ותמונות של גזעי סקויה, הסתכלנו עליהם ודיברנו על טבעות העצים, למה ואיך נוצרות. אחר כך יצאנו החוצה עם קוביות האורן ודפי עבודה להתבונן בעצים שבחצר. ביקשתי מהילדים, שהיו בני כיתה א ו- ב, להשאר במתחם הקרוב והתפזרנו שם בין העצים. כעבור זמן שמתי לב שאחת הילדות חסרה. התחלתי לקרוא לה ולחפש אחריה.
לבסוף היא הופיעה. שאלתי בכעס לאן הלכת? אמרתי שנשארים כאן! איפה היית? והילדה הושיטה לי את קובית העץ ואמרה: "לקחתי אותו לברזיה להשקות אותו שיחייה ויחזור לצמוח עם העצים החברים שלו".
בשיעור הזה אני הייתי התלמידה.
|