לקבל שבתות מתוך שמחה

 עם מפוזר ומפורד. מעשה שהיה.
 
ביום ששי ארוך, בדרום ארץ האש, יצאנו לטיול "טריק" על הקרחונים. אישי (=בעלי), בני בן שנה וחצי ואני. הטיול היה מתוכנן משבע בבוקר עד ארבע אחה"צ. אמנם ערב שבת אך בתור תיירים, לא היה לנו צורך ביותר משעתיים להתארגנות ושבת נכנסה בשבע בערב. זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלנו באותו טיול, להיות ב"טריק" המיוחד כי ביום ראשון כבר היינו צריכים לעלות צפונה.  כשעה קלה לאחר היציאה המשותפת בקבוצה באוטובוס תיור מלא ושמח לקראת המראות המדהימים ששמענו עליהם, לפתע פתאום קרתה תקלה טכנית.  האוטובוס אינו יכול להמשיך... הנהג מתמודד, פה ושם יורדים כל האנשים המציעים עזרה מניסיונם עם רכבים אלו ואחרים, אח"כ יורדות אמהות עם ילדיהן, לשעשע אותם מעט ולאט לאט מתברר כי התקלה ארוכה יותר וכול הקבוצה כבר מתגבשת מחוץ  לרכב. מפה לשם מנסים לאתר עזרה לתיקון האוטובוס אך אין! יום ששי, אין תיקונים... יש המתלוננים, יש המתכננים טיול ביום א', יש מאוכזבים/כועסים בעוד- אישי ואני מנסים למצוא מוצא. ביום א' איננו יכולים לטייל. מחר שבת- גם איננו יכולים, הנקבל את הכסף בחזרה? ומה עם החוויה? מי יחזיר לנו את האפשרות לחוות טיול בקרחונים...? עם השעות הנוקפות אנו מגיעים להחלטה: היה לא תהיה! אנו לא מוותרים. מישהו יצטרך להסתדר עם כל הנתונים. אנו נבקש פיצוי מושלם, על הכסף, על הזמן ועל החוויה במסגרת הנתונה – היום....?
לאחר ארבע שעות כשהצליחו לתקן את האוטובוס, כבר היה מאוחר מכדי להתחיל את הטיול המתוכנן והנהג שם פניו לחזור על עקבותינו. הספקנו להיכנס למשרד הנסיעות, חמש דקות לפני סגירתו. בצורה רגועה ומסודרת, בהתחשב בנסיבות דתנו ואמונתנו פרשנו לפני הפקיד את הבעיה והבהרנו את רצוננו לראות את פלאי הבריאה עוד היום ויהי מה.

לפתע הבריק רעיון במוחו: השעה כעת שתיים. בארבע עליכם לסיים. מה דעתכם על טיסה במטוס קל קטן מעל הקרחון? לא האמנו למשמע אוזנינו. זו צריכה להיות חוויה מדהימה! אולי מ-פ-ח-י-ד-ה אבל לא היה סיפק בידינו אפילו כדי מחשבה בעניין. החלטנו כאן ועכשיו. אפילו לא האמנו שזה יקרה(כי כבר אחזנו הייאוש, לגבי יכולותיהם של אנשי  משרד הנסיעות הזה. אבל מה כבר יש לנו להפסיד?
ובכן, עליכם להיות כאן בשעה  14:30.  ב - 14:45 ניסע לשדה. ב - 15:00 יקח אתכם המטוס הקל לשעה מעל הקרחון.
כעת השתוללו המחשבות, הפחדים, החששות : טיסה לפני שבת? ואם יקרה משהו? מי יודע אם יש אחריות? אנו בקצה העולם. איש אינו יודע על תוכניתנו זו, מה עם התינוק? אולי זה לא בריא עבורו? לא התייעצנו באיש, הנכון לעשות כן? ברגשות מעורבים על "ההצלחה" לפצות את עצמנו מחד והמתח מאידך – התכוננו לטיסה.

בהגיענו לשדה, פגשנו זוג מבוגר שהיה עמנו באוטובוס. כבר אז חייכו אלינו והתלהבו מן התינוק וכדו' אך לא חשבנו שניפגש עוד. וראו זה פלא. הנה הם כאן? הכיצד? רק אנו ישבנו במשרד. ובכן, במטוס הקל יש ששה מקומות: שני הזוגות ובננו, הטייס וטייס משנה. בעלותנו למטוס התבררו הפרטים הבאים: הזוג מאוסטרליה. יהודים. שמו לב שדיברנו עברית. הבינו שאנו מישראל וחשבו שאם אנו יכולים אז גם הם יכולים והצטרפו אחרינו לדבר עם הפקיד. וכולנו עלינו לטיסה הקצרה.

טסנו מעל הקרחון. הטייס הפליא בנו את כל יכולותיו בטייס: הפך את המטוס, נטה על צד, נסק מעל והתקרב עד כמגע יד מהקרחון. לבנו פעם פעימות משונות: ארוכות וקצרות מחייכות ופוחדות, מתפעלות ומתפללות – פשוט חוויה אווירית שלא הייתה כמוה.
שעה שהיינו בעננים.