|
קיבוץ קטן ליד הירדן בנוף בראשיתי, המעוצב מחדש על ידי גשרי רכבת, מבני היישוב ושדות מעובדים. מעט יותר צפונה מפעל החשמל בנהריים. וולף הביא עמו מגרמניה גרמופון בעל שופר גדול ואוסף תקליטי מוסיקה קלאסית. בדרך כלשהי נשאר הגרמופון בידו, חרף ההקפדה על הלאמת הרכוש הפרטי ביום ההצטרפות לקיבוץ.
מדי פעם היה מוציא את המכשיר מפינת מבנה הבזלת, מניחו על שני ארגזי עץ, מתקין את השופר במקומו, מרים את מכסה העץ הכבד, מסובב בחשיבות את ה"מנואלה" - ידית הדריכה של הקפיץ המניע את הפלטה, מושך בזהירות את התקליט, או הפלטה - כפי שקראו לו, מחליפת הנייר שלו, מסיר ממנו את האבק בתנועות סיבוביות, בפיסת לבד שיוחדה לכך ומניחו על מכונו. לאחר מכן, בארשת של שען, היה בודק את מחט המתכת, ואם ראה בכך צורך, היה מחליפה באחרת, שהייתה מונחת בתוך קופסה רבת מחטים כאוצר. לאחר כל אלה, היה מניע את הפלטה ומניח בעדינות את המחט על הפס בשוליה.
העמק הוצף בצלילי לידרים של שוברט, סימפוניות של בטהובן ואופרות של מוצרט. חברי המקום שהתקבצו לחזות בפלא הטכנולוגי, עקבו בלהיטות אחר מעשיו, אשר תרמו שבעתיים להנאתם מצלילי המוסיקה. פניהם עטו הבעת התרוממות רוח והמראה למחוזות רחוקים. ההנהלה התכנסה לישיבה מיוחדת והזמינה את וולף. "אינני מפין מה רצונכם." אמר וולף במבטאו האופייני. "אנחנו חושבים שעליך למסור את הגרפו... הגרנו... המכשיר לועדת התרבות." אמר יעקב המזכיר. "לא יתכן שתקיים בידיך נכס פרטי ולא תעבירו לרשות הכלל. אתה נמצא בקיבוץ. אין כאן אפשרות להשאיר חפצי רכוש ברשות הפרט."
"אך זו." הגיב וולף בנימוס רב. "לא חשפתי כך. היה עלי להפין את המצף בעצמי. (לא חשבתי כך, היה עלי להבין את המצב בעצמי) אך בכל סאת," המשיך במבטא יקי חריף, "עם כל הכבוד הראוי, אינני חושב למסור את הגרמופון. אולי... אני מוכן שייקרא רכוש הכלל, אך יישאר אצלי ואני אפעיל אותו למי ומתי שרק יירצו."
"אבל אם אתה מבין שעליך להעבירו לרשות הכלל, מדוע אינך מוכן למסרו?" הקשה בנימין הטרקטוריסט, שהיה חבר במזכירות המורחבת של שער.
"המכונה תתקלקל. זהו כלי עדין. הרי אי אפשרי שכל אחת יתעסק בו. הלו גם אתה אינך נותן רשות לכל אחת לנהג את הטרקטור שלך. גם הטרקטור הוא רכוש כללית." העלה וולף טיעון משלו. "אבל הטרקטור שלי עומד בסככה ולא בבית." הסמיק בנימין בכעס. "נו בודאי, הרי הוא גדול. לא נכנס בדלת." קרא וולף בעליצות,
"אולי תרצה שגם אני אעמיט את הגרמופון בסככה." שלא בטובתם פרצו חברי המזכירות בצחוק.
הערה: הסיפור נשלח על ידי הרושם והמתעד מיכה תמיר. שובץ באתר ב- כא', שבט, תשס"ח. 28.1.08
|