אחת הדמויות שאני הכרתי של מרפא עממי היה יהודי תימני בקטמון שקראו לו "איש המכווה". אם סבא שלי היה לו פחד למשל, היו מביאים את התימני הקטן (איש המכווה ) היה נכנס עם כלי העבודה שלו, היה לו ברנר (מין פרימוס קטן כמו להביור) היה מדליק את הברנר והיה פורץ ממנו סילון של אש, היה שם "סיך" ( מוט ) של ברזל ומחמם אותו באש עד שהיה מלובן, לוהט ואדום בקצהו ואז סבא היה מרים את החולצה והתימני היה לוקח את ה"סיך" הלוהט הזה ופס..ס..ס..וצורב לו במרכז הבטן. תאמינו לי, זה היה מראה לא קל עבורי.
עד היום תבדקו אצל תימנים מהדור הישן ותראו שלכל אחד יש נקודה בבטן של הכווייה של נגד הפחד. מאותו רגע שנצרבה הכוויה שום דבר לא הדאיג יותר את סבא שלי, הכל נשכח, כל הצרות והדאגות. הראש שלו היה רק בכוויה החדשה שלו. זה מקביל לרפואה המודרנית של ריפוי בעזרת שוק חשמלי.