|
בכפר קטן במזרח אירופה , כפר יהודי, מה שנקרא בפי האידישאים"שטיעטל" חי לו מוט'ל. יהודי ש"בנה לו במה" לא התערב בחיי הקהילה, לא נידב ולא התנד. לא תרם לקהילה, לא בעצה ואף לא בפרוטה.
נרגן ונרגז היה האיש, חמור סבר ומבטו היה חודר ומאיים ... איש ריב ומדון ובקיצור איש מאנשי הקהילה לא חפץ לא ביקרו ואף לא בחברתו. קרה המקרה ולפתע פתאום, בקר יום בהיר אחד הלך מוט'לה לעולמו .הגיעו אנשי הקהילה לביתו של רב הכפר בקול נרגש ואמרו- כבוד הרב, מוטל נפטר וב"מות קדושים אמור" מה יש לנו לאמר עליו? שהרי ידוע לך כבוד הרב כמה בלתי נסבל הוא היה.
מה נעשה ? אמר להם כבוד הרב - אל דאגה, ההספד הראוי על מוטל ייאמר והכל יבוא על מקומו . חיכו אנשי הכפר ליום הלוויה ובבוא היום אף הלכו אחרי ארונו של מוטל אם מתוך כבוד אחרון למת ואם מתוך סקרנות.
הלכו והסתודדו ביניהם, מה יאמר כבוד הרב על מוטל שלא אהבו ואז בבואם אל המקום כשמוט'ל מונח לפניהם ועיניהם נשואות אל כבוד הרב. פתח כבודו ואמר - הוי מוטל, מוטל, אתה שהתרחקת מן הציבור, לא באת לבית הכנסת, לא התפללת, לא נתת צדקה ולא אהבת איש. אתה שרבת עם כולם, פגעת והעלבת, אתה...ואתה...ואתה...
הוסיף הרב ואמר- רק דבר אחד אני יכול לאמר עליך, אח שלך היה יותר גרוע ממך.
|