פירנצה.
דניאל התרגש בהיכנסו לחדרו של ראש החוג. בעת שהגיש את עבודתו האחרונה ידע שתזכה לתשומת לב מיוחדת, הוא היה בטוח ביכולותיו. "אני שמח לבשר לך שעבודתך ראויה להערכה מיוחדת ועל כן פה אחד החליט צוות ההוראה להעניק לך את המלגה. אני יודע שרבים חשקו בה אך החלטנו לשלוח אותך לארבעה חודשים לסדנא שתתקיים בפירנצה. המלגה תממן לך את השהות, את דמי מחיתך ואת דמי הלימוד.
רציתי לומר לך זאת בעצמי לפני טקס הסיום. אני מאחל לך בשם כולם, הצלחה". באקדמיה לאומנות הכיר דניאל את נועה.שניהם התקבלו למגמת עיצוב. נועה הייתה נערה ביישנית וענוגה.צבע שיערה השחור הבליט את צחות עורה ועיניה התכולות.כל מי שפגש בה התאהב בה מיד.דניאל זכה בתשומת ליבה והם הרבו לבלות יחד.היא הייתה מוכשרת מאוד ברישום וצבע ועבודותיה היו עדינות.היא השתמשה בצבעי פסטלים רכים, כאותן פרסקאות עתיקות, מעט דהויות ,שנמצאו בארמונות ברחבי איטליה.לעומתה, עבודותיו של דניאל היו בעלות נוכחות צבעונית, רבות גוונים ותמיד עם שמץ של הומור ומבנה חדשני.
דניאל העיז יותר בביטוי רחשי ליבו,והיה דומיננטי יותר בעיצוב יחסיהם."את באה איתי לאיטליה" אמר לה, "זה יהיה מושלם רק אם תצטרפי אלי. זו תהיה הזדמנות מיוחדת לשנינו לחוות את היצירה במקום שהוא ערש האמנות והתרבות." היא הסכימה ואף זכתה לעידוד מצד הוריה שתמכו בה בהחלטתה לצאת לחופשה מיוחדת כזו.
דניאל ערך את כל הסידורים הדרושים.הוא רשם גם את נועה לסדנא, מצא דירה קטנה באזור מגורים מחוץ לפירנצה, בעיירה שנקראת פיאזולה על ראש גבעה המשקיפה על העיר . בעת ההמתנה לנסיעה ,חש דניאל צורך ליצור משהו שיביע את רחשי לבו ואהבתו לנועה. כבר מזמן תכנן טבעת מיוחדת וזו הייתה העת לבצעה. הטבעת הייתה עשויה כסף. משטח אובלי שניצב על עמוד קטן מוגבה מעל לחצי הסהר שאמור לחבוק את האצבע ויתאים לכל גודל רצוי.על המשטח טבע אבן לאפיס כחולה בצורת טיפה, ממוסגרת בחוטי כסף מסולסל. מסביב לאבן היו חמישה פרחי כסף בולטים עשויים כפרחי החרציות. בצידו של המשטח התלוי הלחים טבעות קטנות עליהן תלו פעמוני כסף קטנים שהשמיעו צליל מיוחד בעת שהניעו את הטבעת. בתחתית הטבעת חרט אותיות איתן כתב: צליל הפעמונים, עדות לאהבה משמים. דניאל. הוא הניח את הטבעת בקופסה מצופה בקטיפה כחולה,והיה שבע רצון מהתוצאה.
* * *
פרנצ'סקה ישבה לה כתמיד על גדר האבן שהקיפה את חצר ביתה, רחוק מההמולה של בית הארחה "אורורה" שנוהל על ידי משפחתה. היא ישבה בערסל מאולתר קשור לעץ התות. מעליה היתה בנויה טרסה גבוהה עם עצים ושיחים שסוככו עליה. כאן אהבה להעביר את זמנה .הנוף שניבט ממקום שבתה מלא אותה תמיד הרגשה של ריחוף. כל פירנצה היתה פרושה מולה. בכל שעה משעות היום כשיכלה להימלט באה לכאן וכל פעם העיר הגדולה נראתה שונה. גווניה התחלפו בהתאם לעונות השנה ובהתאם לשעות היום. פרנצ'סקה ציירה את הנוף שראתה בפסטל חום,היא ציירה אותו בצבעי מים דלילים, ובצבעי שמן אטומים ובולטים.בכל פעם החוויה הייתה שונה. פרנצ'סקה הפליאה ברישום דמויות מהעיירה, את הדוור הנשרך בדרכו באיטיות, את השוטר הגברתן מצוחצח המדים, את הסבתא הזקנה העולה במעלה הרחוב ואת הילדים המשתעשעים במים.
היא הצליחה בהינף מכחול להביע את האווירה בכפר ואת יחסה אל האנשים.כולם חיבבו את הנערה הקופצנית עם שיערה הערמוני המתולתל ועיניה הירוקות הבורקות. רק אמה ידעה על מקום מחבואה באותה פינה בסוף החצר.אביה תמיד רטן שהיא אינה נמצאת במקום שהיא נחוצה בו. בת חמש עשרה וכל כך הרבה מטלות היו לה. ללכת ללימודים כל יום כשהיא רצתה רק לרוץ בכרמים ובשדות. לעשות שליחויות לבני ביתה, לסייע לאמה בטיפול באורחים, להחליף מפית מלוכלכת ,לערוך את שולחן האוכל, להשגיח על אחיה, לטאטא את החצר והיא כל חפצה לצייר. המורה שלה בקשה לדבר עם אמה. היא היסבה את תשומת ליבה לכישרונה הרב של הילדה ובקשה לאפשר לה ללמוד אמנות "אמנות" קראה האם " אנחנו צריכים להתפרנס. אם לא תהינה ידיים עובדות בבית הארחה לא נוכל להתקיים. אמנות שילמדו ילדי העשירים. אני איני יכולה לתמוך בה. אולי לכשתינשא בעלה יחליט אחרת . בינתיים אין לי אפשרות". לא עלה בידה של המורה לשכנעה, אך האם החליטה לקנות צבעים ובדי קנבס, עפרונות ומכחולים ולתת לפרנצ'סקה זמן חופשי מידי פעם ולשחרר אותה מהסיוע לה. פרנצ'סקה העריכה מאוד את יחסה של אימה והשתדלה לחלק את עיתותיה בין עזרה לאמה לבין הנאת חייה. "אח אח אח " אמרה האם סופקת כפות ידיה, כשישבה עם אמה אחותה ובתה בתום יום עבודה. " מה יהיה עם הילדה. מי ייקח אותה והיא לא רוצה ללמוד להיות אישה טובה. כל מה שמעניין אותה זה עוד ועוד למרוח צבע על הבד. מה נעשה עם כל הציורים. פרנצ'סקה מה יהיה איתך? אין אצלינו בעיר מספיק בחורים, צריך הרבה מזל כדי לתפוש אותם".
פרנצסקה הייתה מחייכת ואומרת "אמא, אל תדאגי האהבה תבוא מן השמיים. זה לא בידינו". עם רדת החשכה ,היא נהגה לשכב תחת כיפת השמיים ,להביט בכוכבים ולדמיין את עתידה. היא ראתה בעיני רוחה מישהו שאינו תושב הכפר. היא ידעה שבחיר ליבה יבוא מרחוק ויוציא אותה מהמקום הזה בו לא נותנים לה להתפרע ולבטא את כישרונה. פעם, אחד האורחים שנהנה כל כך מהשירות במקום והחליט שכל שנה ישוב להתארח ראה את ציוריה של הילדה ונתן מעט כסף כדי שימסגרו את העבודות , ויתלו אותן על קירות הבית להנאת האורחים. האם בחרה את התמונות הצבעוניות של הנוף. מסרה אותן למסגור ותלתה בכניסה ובחדר האוכל. באולם הקבלה תלתה תמונה שציירה על נושא מהמיתולוגיה, סוסים נשים ומלאכים המלווים את אורורה.את הרישומים בעיפרון גנזה.
* * *
שלשת החודשים עברו על דניאל ונועה מהר מדי. הם ביקשו להכיל את כל מה שניתן להם. בסדנא השתתפו סטודנטים ממדינות שונות והחוויה המשותפת הולידה יצירות בעלות ערך אומנותי. המדריכים לא חסכו מהם תשבחות והחליטו למסד את הקשר עם הסטודנטים ולהזמינם לשנים הבאות. כל המשתתפים נחשפו לשיטות עבודה מבית האולפנה של ציירי פירנצה וסיינה, למדו על איכות וטיב החומרים בהם השתמשו ומעל לכל לא עסקו בהעתקה אלא בפיתוח האמנות תוך שימוש בידע שהצטבר.התלמידים למדו את תורת הרסטורציה והצליחו יחד לשחזר תמונה משנת 1784 של אומן לא מוכר, כנראה אחד מהתלמידים מהשנה הראשונה בה החלה לפעול האקדמיה לאמנויות יפות בפירנצה. את התוצאה המוצלחת חגגו ביציאה לגני בובולי אשר בארמון פיטי.לאחר שבקרו בגלריות יצאו דניאל ונועה אל הגנים." גני מדרגות דשאים ועצים מזרקות ופסלים,כל אלה נעשו במיוחד עבור אשתו של השליט קוזימו. היו זמנים בהם העניקו בעלים לנשותיהם דברים בעלי ערך,דניאל,מה דעתך ליצור עבורי גם כן יצירת מופת?"שאלה נועה.
דניאל חייך ולא ענה .הוא תכנן לה הפתעה. נועה נעמדה לה ליד האגם הקטן שבמרכזו אי ומזרקה קטנה ודניאל רצה להקפיא את הרגע בתמונה מצולמת. הוא כוון את העדשה , התרכז בצילום, הלך לאחור צעד ועוד צעד ולפתע מעד והפיל נערה צעירה שופעת שיער ערמוני שישבה וציירה לה את האוקינוס של ג'מבולוניה. הנערה נחבלה בזרועה מגזע שיח שהיה בסמוך למקום שבתה.דניאל שהיה שבוי בקסם התמונה נבהל , עזר לנערה להתרומם, לקח את ממחטתו טבל אותה במי המזרקה, הניח על זרועה המדממת ומלמל מספר מילות התנצלות באיטלקית .נועה אף היא מהרה לעזור ליטפה את מצחה של הנערה ושאלה לשמה. "פרנצ'סקה" אמרה "הכל בסדר. לא קרה כלום. הייתי שקועה מדי בציור ולא שמתי לב לסובב אותי. טוב שהפסקתם אותי אני חייבת לחזור הביתה. שכחתי עד כמה מאוחר". כך אמרה ארזה את חפציה ונעלמה בשבילי הגן.
הדרך המובילה לעיירה פיזולה ארכה כעשרים דקות ממרכז פירנצה ובכל פעם שהאוטובוס עשה דרכו המפותלת במעלה ההר התרגשו מחדש. הצמחייה העבותה בצידי הכביש, הוילות הבנויות עם החצרות הגדולות הוו תפאורה אדירה למקום שקודש על ידי האוהבים. כאן בפיאזולה כתב בוקצ'יו את דקמרון. כאן התארחו סופרים ופילוסופים בני עמים שונים לכתוב את יצירותיהם.וכאן התגוררו גם דניאל ונועה זמן קצר מדי כדי להטביע את חותמם. כמעט כל ערב התארחו אצלם חברים ללימודים ובכל פעם העפילו אל הקצה הגבוה ביותר, בגן ליד מנזר סן פרנצ'סקו, משם נשקף הנוף המהמם. החוויות המשותפות הולידו רגשות של קירבה ורצון להמשיך יחד. ביום האחרון ללימודים נערכו טקסים, נתנו תעודות ,הדמעות זלגו כמים כשהתחבקו ונפרדו.
כולם הבטיחו לכולם לשוב ולהיפגש ובקשו ממארגני הסדנא להתמיד בעריכתה מדי שנה. נותרו להם מספר שעות עד למועד טיסתם חזרה, ודניאל הזמין את נועה לסעוד במסעדה של בית הארחה "אורורה" שם ידע מגישים ארוחה איטלקית ביתית. בתום הארוחה, הוביל אותה אל פאתי העיירה, למקום גבוה שטיפסו אליו במדרגות אבן רבות. הם השקיעו מאמץ רב להגיע למקום משם ניתן היה לראות את כל פלורנס פרוסה כעל כף יד. לבדם, בשעת לילה מאוחרת ,עמדו חבוקים זו בזרועותיו של זה. דניאל הוציא קופסת קטיפה מכיסו מתוכה לקח את הטבעת שיצר במיוחד בשבילה וענד אותה על אצבעה. הירח המלא האיר את הלילה, הטבעת נצצה באור כסוף ובעת שהניעה ידה נשמע צליל הפעמונים. נועה לא ידעה את נפשה מרוב אהבה .
דניאל אמר לה שתראה מה כתוב על הטבעת, נועה משכה אותה הסירה אותה מעל אצבעה ומשניסתה להופכה נשרה הטבעת מידה והתגלגלה במורד הרחוב שהיה מרוצף אבנים עתיקות שחוקות וחלקות.הטבעת המשיכה להתגלגל ועברה לקצה הרחוב. כשהגיעה אל סופו שינתה כוון והמשיכה להתגלגל ברחוב התחתון שהיה חשוך במיוחד. היא האיצה את נפילתה עד אשר נשרה לה גם ממעקה הרחוב.צעקה נפלטה מפיה של נועה. ינשוף שעמד על העץ נבהל , פרש כנפיו,פלט נהמה מצמררת והתעופף לו. דניאל מיהר לתפוש את הטבעת ולא הצליח.הוא שמע את קול הפעמונים הקטנים והבין שהטבעת המשיכה להתגלגל. הוא רץ עד קצה הרחוב החשוך ולא מצא אותה. הוא שב וחזר ועשה שוב את הדרך אך לא היה סיכוי שימצא אותה. נעה כעסה מאוד על עצמה והחלה לבכות , דניאל שרצה בכל מאודו בערב מיוחד, הרגיע אותה אימץ אותה אל ליבו והבטיח ליצור לה טבעת דומה נוספת. היה משהו קודר באוויר שיצר תחושה קשה בלב שניהם. הם שבו למלון כדי לא לאחר להסעה שתוביל אותם לשדה התעופה.
* * *
עיניה של פרנצ'סקה היו נשואות לשמיים כשחפץ מתכתי נחת על ידיה השלובות על חזה. היא בחנה אותו ולאור הפנס העמום ראתה שזוהי טבעת. היא קמה מהערסל הביטה למעלה ולא ראתה איש. היא יצאה מן החצר לראות למי שייכת הטבעת אך לא זיהתה כל תנועה של אנשים " מי שם?" אמרה " יש שם משהו?" הרימה את קולה , אך לא נענתה. פרנצ'סקה נכנסה לביתה ולאור המנורה ראתה את הטבעת המיוחדת. היא אהבה את האבן הכחולה ואת פעמוניה הקטנים וכל כך התרגשה לקרוא את האותיות הקטנות שהיו כתובות באנגלית. צליל הפעמונים עדות לאהבה משמים. דניאל. פרנצ'סקה העירה את אימה שנמנמה על הכיסא הראתה לה את הטבעת ושאלה אם היא מכירה משהו בשם דניאל בפיאזולה. האם הנידה בראשה, לא אין אחד בשם כזה. הנערה ענדה את הטבעת על אצבעה, ועם חיוך מרוצה נרדמה לה. למחרת כשישבה עם דודתה לאחר יום עבודה וסיפרה לה על נפילת הטבעת לחיקה בשעת לילה מאוחרת , אמרה היא שזה סימן משמים שהמיועד לה יקרא דניאל. עוד הוסיפה כי תשאל מחר בכנסייה אם ידוע למשהו מי הוא בעל הטבעת.
***
לעת חזרתם לא היתה להם עדנה.נעה ודניאל לא שבו לאהוב כמו קודם. ככל שדניאל רצה להתקרב אליה, כן התחמקה ממנו נעה. לא היה להם הסבר לכך , אך כל אחד שקע בעיסוקיו, התכונן לשנת הלימודים הבאה ולא התפנה לחזק את הקשר. אט אט נעלמה נועה מסביבתו הקרובה. דניאל הפסיק ליצור.הוא התהלך כסהרורי שעננה אפורה מקשה עליו את דרכו. לא היתה לו השראה ובהמשך שנת הלימודים לא ראה תכלית בהמשך לימודיו. גם מוריו ומדריכיו לא הבינו את חוסר המוטיבציה שלו ליצור. כתלמיד מבטיח ומוכשר ידעו שהוא מסוגל ליותר והוא לא עמד בציפיות. מדי פעם היה פוגש את נועה מוקפת חברים חדשים, מתרועעת עם בני המחזור הבוגר.לפעמים עצרה ושאלה לשלומו, אך ברב המפגשים התעלמה ממנו. דניאל שב ויצר שוב טבעת זהה לזו שאבדה לו. הוא לא שינה בה דבר מלבד האותיות החרוטות שאיתן כתב " צליל הפעמונים עדיין מעיד על אהבה שמימית. דניאל".
עוד לפני תום השנה, הרגיש דניאל שנפשו כבתה והוא נאלץ לנטוש את ספסל הלימודים. הוריו חשבו שהוא מאבד את זמנו היקר על לימודים סתמיים.הם ידעו שהוא יכול להשתלב בעסק המשפחתי והציעו לו לקחת חלק בניהול משרד הנסיעות שבבעלותם.מתוך הרגשה של חוסר ברירה נכנע דניאל לרצונם, חזר לביתו והחל לעבוד בצמוד לאביו. דניאל הצליח בכל אשר עשה. הוא עבר את כל התפקידים בחברה כדי להבין את פועלה . הוא איתר נקודות תורפה והערותיו תרמו להגדלת מעגל הלקוחות והיקף פעילות החברה. ניסיונו בעיצוב המוצר הביאו לשנות את כל המערך הפרסומי לשווק החברה.
הוא שינה את צורות התקשורת עם הלקוחות .בתהליך איטי אך בטוח ריכז בידיו את תכנון הפעילות השנתית . הוא פיתח יחסים מיוחדים עם נציגי תיירות ברחבי העולם וכל המלצה שלו לאתר תיירות חדש הוכיחה עצמה כמוצלחת ביותר. הוריו העריכו מאוד את עבודתו, כולם סביבו היו שבעי רצון, מלבדו. כל חייו סובבו את מקום העבודה, אך דבר לא ריגש אותו. הצלחת העסק והגדלת הכנסותיו שהיו גבוהות במיוחד, לא הביאו אותו לכדי הערכה עצמית. דניאל החליט שחשוב לו ללמוד שפות.אנגלית וגרמנית כבר ידע כיוון שבאקדמיה לאמנות חייבו אותם ללמוד שפה נוספת . כיוון שאיטליה הציעה אתרי תיירות נחשקים והוא קיים קשר רציף עם משרד התיירות האיטלקי, החליט ללמוד איטלקית. דניאל לא יצא לבילויים. הוא לא הרחיב את המעגל החברתי סביבו למרות שהיה לו מספר לא מבוטל של מחזרות. אף לא אחת מהן משכה את תשומת ליבו והוא דחה אותן בנימוס. חלק רב מזמנו הפנוי הקדיש לקריאת ספרים ולגלישה באינטרנט. דניאל הפך לגבר מרשים. בטחונו העצמי ומעמדו הכלכלי העניקו לו את התואר של רווק מבוקש.
הוא נחשב לשידוך טוב ומכל עבר הגיעו הצעות. הוא רכש לו דירה בקומה עשרים ושתיים , משם ראה כל ערב את אורות הכרך הגדול. בכל ערב כשהביט מבעד לחלון המרפסת נזכר באותן שעות נדירות של רגשות נעלים בעת שצפו שניהם באורותיה של פירנצה... בכל מערכות היחסים שהיו לו עם נשים, מעולם לא חזר לרגעים המופלאים שהשתוו לאלה שהיו מלאי אהבה. הוריו לא הבינו כיצד בנם המוכשר והמצליח לא מוצא לו בת זוג. דניאל הבטיח לעצמו שעד שלא יחוש שוב הרגשה זהה לזו שחווה אז,הוא לא יוותר.
* * *
פרנצ'סקה התכוננה לנשף סיום הלימודים.כל חברותיה בבית הספר השקיעו רבות בהופעתן. לבית הספר שלמדה בו התקבצו תלמידים מכל רחבי העיר כך שנשף הסיום שימש כשער כניסה לחברה האחרת. בכפר הכירה את כולם והם ידעו עליה ועל משפחתה הכל. בבית הספר אליו הלכה בארבע השנים האחרונות, היו נערים ממקומות אחרים. אותם רצתה פרנצ'סקה להכיר. היא הרי הבטיחה לעצמה שתלך בעקבות אהבתה הרחק ממקום מגוריה. אמה ודודתה תפרו לה שמלה מהודרת שמלה לבנה עם הדפס פרחי פעמוניות בשלל צבעי כחול סגול ותכלת. "לה פלור דה פלורנס" קראו לה והיא נתבקשה ללבוש אותה מספר ימים לפני הנשף, כדי שכל המשפחה תחווה דעה. פרנצ'סקה אספה את שיערה בסרט כחול בוהק נעלה סנדלי תכלת גבוהות עקב ולאחר שלבשה את השמלה ענדה על אצבעה את טבעת הפעמונים. היא התענגה על מראה דמותה שנשקף מהמראה, בחנה שוב ושוב את הטבעת שעל ידה עצמה עיניה ונישקה אותה . "דניאל " קראה "אני מחכה לך". כשנכנסה לחדר האוכל מחאו כולם כפיים.
ההתרגשות היתה גדולה. פרנצ'סקה הילדה השובבה, הפכה לנערה יפיפייה שאי אפשר להתעלם ממנה. היא פסעה זקופת קומה בצעדים קלילים הנידה ראשה לכל עבר מזכה במבטה כל אחד ואחד מהיושבים. יום הנשף הגיע . אביה של פרנצ'סקה הסיע אותה במשאית עד לפתח בית הספר, והם תיאמו את שעת חזרתו לאספה. פרנצ'סקה נכנסה אל האולם הגדול ממנו בקעה מוסיקה רועשת ונדהמה לראות כי כל הנערות לבשו שמלות שחורות קטנות עם מחשופים גדולים וכתפיות צרות. כאילו תיאמו כולן תלבושת אחידה, והיא היחידה בלבוש לבן צבעוני בולטת ושונה. פרנצ'סקה נבוכה כשהחלו לגשת אליה נערים מכתות אחרות כאלה שלא למדו איתה והיא לא הכירה אותם. הנערים שהתגודדו סביבה החמיאו לה על אומץ ליבה שלא להיכנע לתכתיבים ולהופיע בלבוש שהלם אותה. באותו ערב היא לא מצאה אף נער שנקרא דניאל. בדרכם חזרה אמר לה אביה כי המשפחה לא רצתה לפגום בשמחת הנשף, אך עליה לדעת כי אמה מאוד חולה ועליה לעבור ניתוח קשה להסרת גידול במוח ולקבל סידרת טיפולים ארוכה לאחריו .
כך שמיד בימים אלה היא נדרשת לקחת חלק בניהול בית הארחה. לא היתה לה לפרנצ'סקה שהות להתענג על ימי החופשה הראשונים ומיד כשלקחו את אימה לניתוח החלה לנהל את העסק. כמה חשוב היה שמשך השנים טרחה אימה להכניסה בסוד העניינים והיא מלאה את מקומה ללא בעיות מיוחדות. הימים ארכו והאם חזרה הביתה. הניתוח לא הצליח והיא נפגעה בשיתוק פלג גופה הימני וכושר התבטאותה נעלם. אביה של פרנצ'סקה שהה כל הזמן ליד אשתו וניסה להקל עליה. כל מעיניו היו נתונים לה והוא סמך על בתו שתמשוך בעול פרנסתם. פרנצ'סקה התבגרה והשתנתה מאוד. לא ניתן היה לזהות עוד את אותה נערה אחוזת משובת נעורים שאפתנית ומרדנית. כעת היתה מיושבת רצינית מתייחסת לכל אורח ועושה ככל יכולתה להשביע את רצון כולם. כיוון שאביה לא נטל חלק בתפעול המקום, החליטה בעצמה על שיפוץ בית הארחה לפני עונת התיירות בקיץ הבא. היא הצליחה לשכנע את מנהל הבנק לתת לה הלוואה בתנאים שתוכל לעמוד בהם. היא הגדילה את מספר החדרים על חשבון החצר, פתחה חלונות בכל חדר כך שיצפו אל העיר פירנצה ותכננה לשוות לו מראה של קסם ישן עם נוחות מודרנית. היא גייסה צוות חדרניות והפקידה את דודתה על המטבח.
פרנצ'סקה הופיעה כל יום בעמדת הקבלה נענית לכל פניה של אורחיה בעצמה.היא יצרה קשר עם סוכנויות תיירות בפירנצה ופרסמה באתר באינטרנט את יחודו של בית הארחה שלה. בפיאזולה לא היו בתי מלון והיו מספר וילות שגבו תשלום גבוה. כך ש"אורורה" הפך מקום עליה לרגל של אוהבים צעירים שחיפשו להם מקום רומנטי בעת שהותם בפירנצה. פרנצ'סקה ידעה לנצל עובדה זו, ובית הארחה שלה היה בתפוסה מלאה מרבית ימות השנה.היא השקיעה את כל כולה בפיתוח המקום ויצרה לו מוניטין של עסק בעל איכות שירות גבוהה.
* * *
דניאל קיבל על עצמו את קידום המכירות של עסקאות תיירות באיטליה. הוא ניגש לזאת בחפץ לב כי ניסיונו האישי לימד אותו שיש לארץ זו הרבה מה להציע לתייר. דניאל זכר בערגה את ימיו הטובים בפירנצה ומיד ניגש למלאכה. הוא חשב להוציא טיולים לקבוצות קטנות, עם הדרכה לצפונות קסם האמנות בפירנצה הרומנטית.כה מושלם יהיה חשב, אם ימצא מקום מגורים באיזור פיאזולה כבסיס ליציאה יומית לעיר. ממש כמו אז כשבלה את ימיו הטובים שם. דניאל יצר קשר עם סוכנות בפירנצה וזו המליצה לו על "אורורה". הוא נכנס לאתר באינטרנט והחל לשוחח עם בעלת המקום. הוא הציג עצמו כבעל חברת תיירות וסיפר לה על תוכניתו להביא לפיאזולה קבוצות קטנות בנות שלושים איש,כולם שוחרי אמנות.הם ישהו תקופה של חמישה ימים בכל פעם ויצאו כל בוקר לסיורים. הוא בקש להכין להם אוכל ביתי, אופייני למקום ולדאוג להופעות פולקלור בערבים. פרנצ'סקה הודיעה לו שביכולתה לספק לו את מבוקשו אך הציעה לו להשקיע מעט כדי להרחיב את המסעדה ולבנותה בתוך גינה סמוכה תחת כיפת השמיים.
היא הוסיפה כי אם יממן גם הופעות בערב תוכניתו תתבצע כראוי. דניאל חש שמצא ב"אורורה" שותפה לביצוע רעיונותיו, והחליט לנסוע בעצמו לקדם את התוכנית ולראות במה הוא עומד להשקיע. בעת שהמכונית עלתה במעלה הדרך המתפתלת אל עבר פיאזולה חש דניאל געגוע לשעות נפלאות. תקופה ארוכה כל כך לא הקדיש לעצמו ולא שם לב כיצד עברו להם שנים רבות כל כך ללא ריגושים . המקום לא השתנה בהרבה. אותו שביל מעוקל אותה צמחיה עבותה ואותם בנינים עתיקים בדרך. הוא הגיע למגרש החנייה שליד הכנסייה עצר את רכבו וירד. במקום זה ,חשב,הזמן קפא מלכת. לפתע דימה כי הוא רואה את נועה יורדת במדרגות המובילות למנזר. הוא זכר את ריח היסמין בחצרות ואת שאון הפעמונים מהכנסייה. הוא נזכר בסעודה האחרונה שסעדו ,כן, היה זה ב"אורורה".
דניאל פנה אל הכניסה שבימים אחרים שמשה כניסה לבית תיאטרון ומעל הדלת טבועה בקיר טבלת שעליה חרותים פרטי המקום. הוא עלה בשלוש מדרגות אשר הובילו לשולחן הקבלה. מאחוריו ישבה אישה נאה, שיער ראשה משוך לאחור,ועיניה הירוקות נראו לו מוכרות. היא לבשה חליפה כחולה עם חולצה לבנה וכול הופעתה שידרה אצילות. ברקע הנעימה מוסיקה קלאסית מוכרת מאחת האופרות של פוצ'יני .מעליה היה תלוי ציור מקורי שלדעתו היה בעל ערך רב.ציור מן המיתולוגיה, ובו סוסים נשים ומלאכים מלווים את אורורה. על שאר כתלי החדר ראה ציורים נוספים בעלי איכות ותהה מי הוא הצייר. האישה התרוממה ממקום שבתה, חייכה אליו וכאילו חכתה לו וזיהתה אותו. "פרנצ'סקה , כמדומני ,לפי כל תיאוריך. שמי הוא דניאל" הוא הושיט ידו ולחץ את ידה. כששמעה את שמו, באחת נעלם הצבע מפניה. "דניאל אמרת, האם זהו שמך?" "כן" ענה. פרנצ'סקה קבלה אותו במאור פנים הציעה לו לשתות ומיד פנו לעסקים.
היא הראתה לו את המקום הסבירה לו על השינויים שערכה בו והביאה אותו עד לגן, על הטרסה עליה אמורה להיבנות המסעדה. פרנצ'סקה הסבירה לו שכאן על הטרסה העבירה את כל ילדותה. כאן נהגה לשבת על ערסל שהיה קשור לעץ התות ולצייר. כאן גם ישבה בלילות וחלמה חלומות נעורים. חשוב לה מאוד לשמר את המקום מיוחד ורומנטי, אמרה. רוח נעימה נשבה בראש הגבעה והריחות המשכרים של פריחת היסמין הביאו אותו מיד להחלטה כי יש מקום להשקיע בפיתוח. הם נכנסו למשרד וסיכמו ביניהם את פרטי העסקה. הם העריכו כי תוך שלשה שבועות ניתן יהיה לסיים את ריצוף המסעדה הצבת התאורה המתאימה וטיפוח הגן כמו כן להוסיף עוד מספר פריטים לחדרים כדי לשפר את השירות . דניאל בחר לו חדר שחלונותיו פונים אל העיר פירנצה ובכל ערב הקפיד לשבת שעה קלה לפני השינה ולהתבונן. דניאל מצא בה אשת ביצוע לטעמו.
היא מיד ארגנה את כל בעלי המקצוע הוא שילם בעבור מלאכתם ועוד לפני תם התקופה, בהשקעה של שעות מרובות באתר הבניה, הסתיימו העבודות. לפני לכתו הזמינה אותו פרנצ'סקה לחנוך את המסעדה בארוחה חגיגית ממטעמי המטבח. היא העריכה את יכולתו להגיע להחלטות מהירות ואת טוב הטעם בו עיצב את הגן והמסעדה. הם לא היו חלוקים בדעתם אף לא פעם אחת. כל מה שהציעה התקבל, ולכל רעיון מצדו נענתה בקלות. היחסים ביניהם היו על טהרת קשרי עבודה ולא היה סיפק בידם לבחון זה את זו ברגשותיהם. פרנצ'סקה התכוננה לפגישתם. היא לבשה שמלה כחולה קלילה ומעליה צעיף סגלגל, התירה את שיערה השופע, ותלתליה הערמונים שוו לה מראה שובב וצעיר. היא נגשה לקופסת התכשיטים והוציאה מתוכה את הטבעת. היא בחנה אותה מקרוב חזרה ושיננה את הכתוב עליה וענדה אותה על אצבעה. דניאל פתח את הארון והוציא ממנו חולצה לבנה מקופלת ומכנסי ג'ינס חדשות. הוא טרח להביט במראה דבר שלא עשה זמן רב. נעמד כשצדודיתו הימנית לפניו ותהה מה קרא לבחור הנאה שביקר כאן לפני זמן רב. האם יוכל פעם נוספת להביע את רחשי ליבו לאישה. הוא הגיע לפניה והתיישב ליד שולחן שהונח בפינת הגן מתחת לסוכת גפנים.
הוא מזג יין לכוסות וחכה. כשראה אותה בכניסה החסיר ליבו פעימה. כה יפה הייתה ברדתה במדרגות, כה שונה ממראה במשך היום.תמיד נראתה מטופחת אך עתה נשקף ממנה זוהר אליו נמשך בתשוקה בלתי מוסברת. לא כאשת עסקים ממולחת אלא כאישה שברירית קטנה ונחשקת. היא הגיעה עד אליו בצעדים איטיים כמי שבוחנת אף היא את המעמד. דניאל הגיש לה את כוס היין והיא הושיטה את ידה לאחוז בה. עיניו נפלו על ידה המעודנת ונשימתו נעתקה. הוא הבחין בטבעת שלו על אצבעה. הוא נטל את ידה סובב את הטבעת לצד אחד ולצד השני ולחש " צלצול הפעמונים עדות לאהבה משמים. דניאל".
עיניה מלאו דמעות . הוא הרים עיניו למעלה ולאור הירח ראה את הפינה בראש הגבעה עליו עמדו תיירים והביטו על העיר פירנצה. מרחק שלוש טרסות שהיו מסודרות אחת מעל השנייה, הפרידו ביניהם לערסל שהיה עדיין תלוי על עץ התות. הוא הכניס ידו לכיסו הוציא מתוכה קופסה עטופה בקטיפה ממנה הוציא טבעת זהה לזו שעל אצבעה. "זו מיועדת לך בלבד" אמר, אימץ אותה אל ליבו ונשק לה בעדינות על שפתיה.
|
|
|
|
צייר ורעייתו בירושלים. צילום: יהודה עצבה
|
© כל הזכויות שמורות
|