זכרונות ילדות מחג הסוכות

בילדותי לא שמעתי על המושג 'סוכה לנצח' את הסוכה היינו בונים במו ידינו באלתור רב. כל בני המשפחה נרתמו לבניית הסוכה. המלאכה הייתה רבה: חיפוש קדחתני אחר קורות עץ, תפירת הסדינים מסביב והכנת הקישוטים הנפלאים, מניירות עיתון ומשאר חומרים שמחזרנו.
חודשים רבים לפני חג הסוכות הייתי הולך ומסתכל לרצפה ומחפש בתקווה למצוא מסמרים.ומצאתי מסמרים חלודים, עקומים והייתי מכניס לכיס כמי שמוצא שלל רב.
אחר כך כשהייתה ערימה גדולה של מסמרים כמאמר השיר "פטיש מסמר ניקח מהר" הייתי לוקח את הפטיש ומיישר אותם אחד אחד. עד היום אצבעות הידיים כואבות לי מהפציעות ומהמכות שחטפתי כשפספסתי את המסמר והפטיש פגע ביד.
 
כל השנה היינו מחפשים כל הזמן חומרים למשחקי הילדות ולחגים. כבר בל"ג בעומר התחלנו במיון העצים שמצאנו אם הזדמן איזה מוט עץ גדול הוא מיד נשמר לסוכה. צריך להזכיר שבאותם ימי בראשית בארצנו הקטנטונת הרבה עצים פזורים לא היו. עד היום כשאני רואה שאנשים זורקים חצאי רהיטים לרחוב ליבי נחמץ. אני גם לא יכול לראות שזורקים מסמרים וברגים ובלי לחשוב אני מוצא עצמי לפעמים אוסף אותם, כי מי יודע מתי נצטרך. לכל דבר היה ערך בילדותי. גדלנו לנשק כל חתיכת לחם ולהרים אותה אם מצאנו אותה זרוקה ברחוב.
למעשה צורתה של הסוכה אף פעם לא הייתה ידועה מראש כי היא הייתה תלויה באילתור על פי קורות העץ שהצלחנו להשיג.
גם קירות הסוכה " סיפרו " לכולם את המצב הכלכלי בבית, על פי הסדינים, ומצב השמיכות שהיו חלק מקירות הסוכה.
 
לאחר שהקמנו את הסוכה והצלחנו לחזק את כל חתיכות העץ הישנות למבנה מרובע או מלבני, הביאה אימא סדינים ישנים ששמרה כל השנה למטרה זו בלבד. התחלנו "בתפירת" הקירות וכשסוף סוף היו קירות, הגיע חלקו של הגג להתמלא חתיכות עץ ולאפשר להניח עליו סכך שהשגנו בכל דרך אפשרית.  כשסוף סוף מבנה הסוכה היה מושלם, הוכנס לשם אחר כבוד השולחן וכל חומרי הקישוט. כל המשפחה התלכדה סביב והחלה מלאכת היצירה המרגשת.
 
לכל דבר היה ערך. העיתונים היו חומר הבסיסי הנוסף לקישוטים, הכנת הקישוטים יחד כל בני המשפחה, שרשראות הנייר שהכנו מגזירי עיתונים שצבענו, והדבקנו חוליה לחוליה בדבק שהיה תערובת של קמח ומים.
מאוחר יותר הגיעו הניירות הצבעוניים יותר.ניירות הקרפ היקרים לסוגיהם. מהם היינו גוזרים מרובעי נייר גדולים וקטנים יותר ומשחילים זה לתוך זה ויוצרים פרחי ניר מרהיבים ביופיים. אצלי בבית קראו לזה "גמריות" מלשון ירח.
עכשיו בסוכה עם כל הספונטניות היו חוקים לתליית הקישוטים. קודם כל בכניסה "ברוך אתה בבואך" מיד מול ביציאה "ברוך אתה בצאתך". אחר כך פוסטר ישן של האושפיזין: אברהם, יצחק, יעקב, משה, יוסף, אהרון ודוד.
במקום די מרכזי אצלנו בבית הייתה ממוקמת תמונה די מאיימת של העקידה. יצחק שוכב על איזה מבנה מאבן ואברהם אבינו עם המאכלת ביד ומלאך אלוקים למעלה והאייל מציץ מן הסבך וכותרת מהדהדת "אל תשלח ידך אל הנער" שעות רבות היינו מסתכלים על התמונה ומשחזרים בדמיונינו את כל סיפור העקידה.
בתוך ים השרשראות שמילאו את הסוכה היו תלויים להם בקבוקונים קטנים של יין ושמן ורימונים ואשכולות תמר, בקיצור כל מה שמייצג את שבעת המינים. חוט חשמל נמשך מתוככי הבית ובקצהו נקבעה מנורה בין ענפי הסכך הירוקים. בזה תמה המלאכה. ועתה נותרה הרחצה והתפילה.
ובערב כשישבנו כולנו סביב שולחן החג לאור היקרות שהאיר את פרי יצירתינו המשותפת של בני המשפחה לא היה מאושר מאיתנו. כולנו רצינו כמובן לקיים מצוות שינה בסוכה.
 
שנים רבות אחר כך התחלתי להבין את תכנת החלונות של 'google' והקשר בין 'חלון' ל'חלון', בזכותו של ידידי הרב ישראל גליס, בן למשפחה בת עשרה דורות בירושלים, אשר סיפר לי:  בבקבוק השמן שתלינו בסוכההשתמשנו להדלקת נרות החנוכה לא נרות אלא פתיליות. בלולב השתמשנו כחומר בעירה לאפיית המצות.
באתרוג היינו עושים חורים קטנים ותוחבים לתוכם ציפורן וכשזה היה מתייבש יכולנו להשתמש בו להבדלה בברכת "בורא עשבי בשמים" הייתה גם סגולה מיוחדת לשתות מן היין הזה בפסח. לא בכדי נאמר אצלנו אחרי יום הכיפורים כשהתחלנו מיד בבניית הסוכה 'ילכו מחיל אל חיל' בקיצור לנו הילדים הייתה זו אחת התקופות המאושרות והשמחות ביותר.
 
ואוסיף עוד מעשה אישי שלי: אנו רואים במצוות בניית הסוכה בניית סוכת עראי. פעם לפני כשלושים שנה גרתי ברחוב הרצוג והשכן שלי, עולה חדש מארצות הברית בנה את סוכתו עראי ממש תלויה על בלימה. לא לקח בחשבון את עוצמת הרוח הירושלמית. כשהערתי לו שעליו לחזק יותר את הסוכה, הוא התנגד לחיזוקים וטען שמשמעות הסוכה היא הזמני והלוא קבוע. אלא שבאותו ערב סוכות כמו בפורים, התחיל יורד גשם ורוח נשבה. אני יושב עם בני משפחתי ובאמצע ארוחת החג שמענו רעש מוזר, יצאתי החוצה וראיתי שהסוכה של שכני עפה והתפרקה בשל עוצמת הרוח והוא מצא עצמו עם בני ביתו מסביב לשולחן החג תחת כיפת השמים. כמובן שכולנו, שתי המשפחות ילידי הארץ והעולים החדשים שזה מקרוב חשנו להחזיר את הסוכה שנפלה לקדמותה ובתוכי חשתי שאף זה חלק ממה שציוו אותנו: 'להקים את סוכת דוד הנופלת'.