|
אני רוצה לספר ספור על רב אחד שעם הזמן נעשה מספיק אמיד, אבל בצעירותו היה עני מאוד. והסיפור מתייחס לאותה תקופה של עניות.
מתקרב חג הסוכות והוא חושב מאיפוא לקחת כסף כדי לקנות אתרוג. הוא מחפש בכל הבית ואינו מוצא שום דבר. הדבר היחיד בבית בעל ערך, היה התפילין שלו. תפילין עם אותיות מיוחדות והוא מחליט שאין לו דרך אחרת מאשר למכור את התפילין ובכסף לקנות אתרוג.
הוא בא לישיבה מרים את השקית ואומר – מי מוכן לקנות את התפילין? בא מישהו ונותן לו חמשה רובלים, סכום גדול מאוד. הוא לוקח את זה בשמחה ובא לשוק. רואה אתרוג יפה שואל: בכמה? אומרים לו: כמה יש לך? אומר: חמישה רובלים. משלם ובא הבייתה מאושר.
נכנסת אליו הרבנית ואומרת לו שאין כסף לקנות מצרכים לחג. הוא אומר: מה אפשר לעשות, אבל אתרוג יש לי. והפנים שלו מבריקות משמחה והפנים שלו כולם אושר.
אז הרבנית שואלת: איפוא אפשר לראות אותו? והוא נותן לה והיא מחזיקה את האתרוג ושואלת: אבל מה אנחנו נאכל? שקט. ומההתרגשות של מה אפשר לעשות, אתרוג יש, אבל אוכל אין, נופל האתרוג ונפגם.
ואז הרב מסתכל ואומר: תפילין אין, אתרוג אין, אוכל אין, מה אני צריך לעשות? אני צריך לכעוס.
אבל אני לא אכעס.
|