|
הדודים שלי נהגו להתאסף בבית של הדוד לייבל. בכל חג, בכל אירוע, בבר מצווה בחתונה, בכל אירוע שהוא והיו נוהגים אחרי ששתו כוסית אחת או שתיים כטוב ליבם ביין, היו נוהגים לספר סיפורים שהיו מתחילים -'אצלנו בבית' ביי אונדז אין דער היים 'והיו מספרים אולי חצי שעה כל סיפור. כי כל אחד זכר משהו אחר. היו מספרים ו צוחקים על הגיבן גערבאטע או הויקערדיקער. לאנשים בעיירה היו תמיד כינויים, שמות לא היו להם – אתה זוכר די גערבאטע? זו הגיבנת?. אתה זוכר ד בוציאן זה הגבוה. אתה זוכר די תוחוסוואטע פונים, זאת אומרת 'פני תחת' דוד לייבע אמר שלא יפה להגיד 'פני תחת' אז יותר יפה שיגידו פנים וי א' נאכט טאפ פני סיר לילה.
ככה זה, היו ממשיכים ומפליגים בסיפורים והיו מספרים בלי סוף. אבל, יום אחד מצאתי אחרי כל הסיפורים ישבתי וקראתי את הסיפורים של דרואינוב קראתי והפכתי אותו שמאלה ימינה ושמאלה.
נשתלתי בכסא. חשבתי לעצמי איזה גזלן בן גזלן הוא גנב לדודים שלי את כל הסיפורים. כבר לא היה לי את מי לשאול. טלפנתי לדוד היחידי שנשאר בחיים, לאבריימלה ואני אומרת לו – אבריימלה דו ביסט א-גנב א-גזלן, אתם גנבתם לדרויאנוב את כל הסיפורים שלו. – אה, הוא אומר לי טפשה, מה את לא מבינה? הוא הנציח את הסיפורים שלנו אצלו. זה הסיפורים שלנו!
אז כשאתם קוראים את דרויאנוב כשאתם קוראים, תדעו לכם הוא הנציח את הדודים שלי!
יהודה . אתה מורה מדהים,
עוד כמה תיקונים . 1 כטוב ליבם ביין ולא בבית.
2. אתה זוכר די גערבאטע? זו הגיבנת?
3. די תוחוסוואטע , זהו סדר הכתיבה.
האם הסיפורים לאינטרנט חיביים להיות קצרים?
אין מקום לסיפורים יותר ארוכים?
ושוב תודה לך
|