סידור עבודה לשם שמים

סנדור - כפר חקלאי בקורדיסטאן בצפון עיראק בקרבת זאכו ודוהוק. בכפר הקטן התגוררו כ-100 משפחות יהודיות שכאמור התפרנסו מחקלאות. בשנת 1951 כל יהודי הכפר עלו ארצה במבצע "עזרא ונחמיה" ומאוחר יותר הכפר נהרס כליל בידי צבאו של סדאם חוסיין. אבי משה סנדורי ז"ל שימש בסנדור רב הקהילה קטנה וכן מורה לילדי ונערי הכפר בשיעורים שקיים בבית הכנסת. בשעות הפנאי המועטות עסק גם בכתיבת ספרי תורה, תפילין, מזוזות, כתובות וגיטין. מעבר לכל זאת אבא לא זנח את עבודת הכפיים בכרם רחב הידיים שאותו עיבד. מידי קיץ. אבא היה מטעין את היבול שכלל בעיקר צימוקים ושקדים על גבי הפרדות, רוכב על אחת מהן ויוצא למסע ארוך לבגדד שם מכר את הסחורה ובהזדמנות זו התאפשר לו לבקר את בני המשפחה וקרובים, מהם נפרד בצעירותו טרם נשא את אימי ילידת זאכו שעימה הקים בית בכפר המרוחק.

באחד המסעות האחרונים לבגדד, הפרדה שעליה רכב אבי מעדה במדרון תלול בין ההרים הגבוהים ולרוע המזל רגלו הימנית של אבי נלכדה בין כובד משקל הבהמה לבין סלע סמוך. אפשר לאמר שאבי, בשל חוסנו הפיזי התגבר על התאונה, אך תוצאותיה ניכרו בצליעה קלה שלא הפריעה לו להמשיך ולתפקד כאילו לא היו דברים מעולם.

 

כאן למעשה מתחיל הסיפור -כיצד אירוע של תאונה קטנה מהווה רגע מכונן של קבלת הדין ואמונה אמיתית שגורלו של אדם מוכתב ע"י ההשגחה. מספר חדשים לאחר העליה לארץ בשנת 1951 המשפחה שוכנה במעוז ציון (הקסטל) בשיכון סוכנות -חדר וחצי שבו התגוררו ההורים שתי בנות וארבעה בנים. עם ההגעה לישוב החדש אבי חיפש מקור פרנסה. הוצע לו להתמנות לתפקיד מורה ללימודים תורניים בבית הספר היסודי, הצעה אותה קיבל אבי בשמחה.

מיד אבא שובץ לקורס קצר לשיפור השליטה בניב העברי בארץ  אך ליבו היה נתון להקמת משק חקלאי באחד הימים. בים ההשתלמות אבא החל בעבודתו בבית הספר - עבודת הוראה שלה היה רגיל עוד מהכפר בקורדיסטאן. באחד הימים מנהל בית הספר פנה לאבי ושאל אותו לפשר הצליעה שבודאי הכבידה על המורה שאת רוב זמנו הוא עושה על הרגליים.

אבי סיפר למנהל את נסיבות המקרה וחוסר היכולת לקבל טיפול רפואי מתאים באזור הכפרי בקורדיסטאן. המנהל שדי חיבב את אבי הציע לו כי יפנה לאחד מבתי החולים ע"מ לבדוק את האפשרות לתקן את הנזק ברגל ובכך לשפר את איכות חייו. בסיוע ובעידוד המנהל נקבע לאבי מועד לביצוע ניתוח שיחייב אישפוז של מספר ימים מועט שבסופו מצב הרגל יוחזר לקדמותו.

לאחר הניתוח שבוצע בהרדמה מליאה הרגל גובסה. אך לאחר שהכרתו של אבי שבה אליו התלונן בפני הצוות הרפואי על כאבים עזים ובלתי נסבלים. הצוות הרפואי לא ראה סיבה מיוחדת לתלונה והסתפק במתן תרופה לשיכוך כאבים כלליים. הכאבים העזים לא הרפו ושוב אבי הזעיק עזרה בשל הסבל המתמשך. למקום נקרא רופא המשמרת שהחליט לבדוק את הנושא מקרוב ואכן התברר כי גיבוס הרגל בוצע ברשלנות דבר שגרם ללחץ מוגבר על כלי הדם שגרם לתחילתו של נמק.

מיד הגבס הוסר ולרוע המזל התברר כי הנמק פשה ברגל ולא נותרה ברירה אלא לקטוע את הרגל מעל לברך. בשל הטעות הטרגית אבי נאלץ להשאר באישפוז מספר חדשים עד להגלדת הגדם והתקנת רגל תותבת.

 

לאחר השחרור מבית החולים, מנהל בית הספר הציע לאבי לחזור ולשמש כמורה, אך במחשבה שניה אבי לא ראה טעם בהתייצבות בפני כיתת תלמידים ושליטה בהם במוגבלות שנכפתה עליו. הימים הנוראים התקרבו, אבא נסע לירושלים במטרה לרכוש מחזורים לקראת החגים. לאחר בירור היכן ניתן להשיג את הספרים, אבא הגיע להיכל שלמה ברחוב המלך ג'ורג', שם סופקו ספרי קודש במחיר סמלי.  בעת שעבר במסדרון במקום הבחין אבי שבאחד האולמות מספר סופרי סת"ם שקועים בעבודתם. אבא נכנס לחדר, פנה בשקט לאחד הסופרים ושאל " האם אתם מתפרנסים ממה שאתם עושים או שמדובר בעיסוק צדדי "

 

סופר הסת"ם הביט באבי והשיב : "זה מקצוע נדיר היום בארץ, העבודה רבה ויש מחסור גדול באנשי מקצוע טובים והפרנסה-ברוך השם. - זה גם המקצוע שלי אמר אבי. האם אפשר להתקבל כאן ? תוך שהשניים משוחחים נכנס למקום מנהל המקום ודבריו של אבי הובאו לידיעתו. המנהל הוציא ממגרת השולחן דף לבן, ביקש מהסופר את הקולמוס, נתן אותו ביד אבי והורה לו לכתוב שורת מילים.

אבי ביד בוטחת טבל את הקולמוס בדיו ושירבט פסוק מפרשת השבוע, אך עוד בטרם הגיע לסוף הפסוק המנהל אחז בכתפו של אבי והכריז "ממחר מר סנדורי אתה עובד קבוע במשרד הדתות " ואכן באותו שבוע אבי הוצב בחדר בהר ציון, שם עסק בתיקון ושחזור של מאות ספרי תורה שחלקם הגדול ניצל מבתי כנסת באירופה שננטשו במהלך מלחמת העולם השניה והשואה. עבודת קודש זו בהר ציון נמשכה עד שנת 1967 ולאחר מלחמת ששת הימים אבי פרש לגימלאות והתמסר לכתיבת ספרי תורה במסגרת עצמאית בבית. בין לבין אבא שימש גם כרב הקהילה, חזן ומוהל והקדיש לא מעט מזמנו למתן דרשות יעץ והכוונה הלכתית.

באחד המפגשים עם צעירי הקהילה שאל אחד הבחורים : " איך אפשר להבין את התנהלות ההשגחה העליונה ? האם יש צדק בכך שהקב"ה גרם שתתהלך עם רגל תותבת עם כל אי הנוחות והסבל הכרוך בכך וכל הרשעים מסביב מקפצים ויקפצו על רגליהם הבריאות עד יומם האחרון ?"

אבי הביט בהם חייך והסביר - אתם אינכם מסוגלים להבין. ראו, כשהגעתי לארץ חשבתי לעסוק גם בארץ בעבודה חקלאית והדברים התגלגלו והסכמתי לשמש כמורה ובנתיים זנחתי את עניין כתיבת ספרי תורה, תפילין, מזוזות והתמסרתי לעיסוקים שונים ומשונים. אז מה שקרה, אמר אבי - שהקב"ה לא ראה כנראה בעין יפה את אופן התנהלותי והחליט להחזיר אותי למסלול הנכון - "לקח" לי רגל אחת ונתן לי להבין שאם אני לא מקדיש את כולי ומאודי לעסוק במקצוע הכי קדוש, הכי טהור והכי יהודי, אז אין ברירה אלא לאלץ אותי לעשות כן .

 

ואכן ברגע שרגלי נקטעה הבנתי שהברירה היחידה שנותרה לי היא לנצל עד תום את המתנה והכישרון שהאל חנן אותי - ומאז נכתבו על ידי כ-35 ספרי תורה והיד עוד נטויה. אכן נפלאות דרכי השם.

מה שנקרא סידור עבודה לשם שמים.