יופי יופי

אני נולדתי וגדלתי בעכו. עכו של הילדות שלי זו עכו נפלאה. עיר עם המון ריחות וצבעים. המון רוכלים היו באים לעיר. אני זוכר למשל גברת אחת שהייתה הולכת עם זוג סלים וצועקת – איי וון עינב , אימא הייתה יורדת וקונה אצלה כל מיני צמחי תבלין מלופפים בעתון. או שהיה אחד שהיה עובר אחד עם מקל וחביות מתכת מלאות בכל טוב והיה צועק – זיתים זיתים ,לבנה, זיתים, לבנה. היו יורדות האמהות עם צלחת או קערית. היה לוקח את התרוד שם להם קצת לבנה כמה זיתים שבורים. כך אכלו.

אבל הכי אני זוכר, את אדון יופי יופי. אדון יופי יופי היה רוכב על אופניו מאחורה קרטון קטן, מלא במאכל טעים שכל הילדים חשקו בו. למאכל הזה קראו יופי יופי.

היה רוכב על אופנים וצועק – יופי יופי, אני פה. יופי יופי אני פה ואנחנו הילדים היינו רצים לאימא לבקש מטבע של עשרים וחמישה גרוש לקנות יופי יופי.

והסיפור שאני רוצה לספר לכם, קרה בוקר אחד בקיץ. אדון יופי יופי הגיע ואני ישבתי יחד עם חברי למטה. צעקתי לאימא,אבל יצא אחי איציק מהחלון האח הגדול. בקשתי מטבע והוא זרק לי למטה מטבע של עשרים וחמשה גרוש. קנינו אצל יופי יופי את הבצק טבול בדבש. הבצק הפריך טבול בדבש שנקרא יופי יופי. אכלנו כולנו יחדיו ונהנינו. ואז יצאנו לרכיבה על אופנים, תחרות על אופנים, רכבנו בשכונה כשאני עם האופנים החדשות שלי מתאמץ להשיג את כולם. לא שם לב שאדון גרף זה בעל חנות העיתונים פותח את הדלת של הטנדר שלו וכל היד שלי משתפשפת בדלת במעקה ואני נופל כולי שותת דם.

 רצתי חזרה הביתה עם האופנים כדי לקרוא לאחי. עמדתי מתחת החלון והתחלתי לצעוק איציק איציק. שירד למטה לעזור לי להעלות את האופנים למעלה הבייתה, אי אפשר להשאיר אופנים חדשות למטה ואני לבד כולי שותת דם לא יכול.

 אבל רצה הגורל שבדיוק שאיציק הוציא את הראש שלו מהחלון, מי עבר עם האופנים חזרה? אדון יופי יופי. אומר לי איציק - לא לא לא תקבל עוד פעם מטבע, אין כסף וסגר את התריס. עליתי למעלה הבייתה בקושי רב. כל המדרגות שובל של דם. אימא קבלה אותי שם כולה בהיסטריה, לקחו אותי לקופת חולים. תחבושות, עניינים. אחי קיבל על הראש שלא עזר לי עם האופניים והרגיש מאוד רע.

 

למחרת כששכבתי במיטה בחדר ככה כולי חבוש והיד עם מטפחת מישהו נכנס לחדר. לא תאמינו אדון יופי יופי.סיפר לו אחי מה קרה והוא בא עם כמה יופי יופי עטופים בנייר עיתון, נוטפים דבש והעניק לי במתנה יופי יופי.