הסב ונכדו

סבא היה זקן מאוד מאוד, רגליו חדלו ללכת, עיניו כהו מראות ואוזניו כבדו משמוע. גם שיניו לא היו עוד בפיו וכשהיה אוכל, היה האוכל נוטף על זקנו. לא השיבוהו עוד בנו וכלתו עימהם ליד השולחן והגישו לו את ארוחתו לחוד, על יד התנור.
פעם אחת נתנו לו מרק בספל, רצה סבא לקרב את הספל, אך זה נשמט ונשבר. התחילה כלתו נוזפת בו, כי הוא מקלקל הכל בבית ושובר את הספלים.
אמרה: "מעתה אגיש לך את האוכל בתוך אבוס (כלי שנותנים בו אוכל לבהמות)". נאנח סבא ולא אמר כלום. פעם ישבו האב והאם בבית וראו את בנם הקטן משחק על הרצפה בלוחיות עץ ובונה דבר מה.
שאל האב: מה אתה עושה בני?

ענה הילד: בונה אבוס, אבא, כשאתה ואימא תהיו זקנים מאוד אאכיל אתכם באבוס זה!

הביטו האב והאם זה אל זה ודמעות בעיניהם. הם התביישו על כי העליבו את הסבא הזקן, מאז מושיבים אותו עימהם לשולחן ומטפלים בו הכי טוב, בנאמנות ובמסירות.