עשרת הדברות בעוגת הגבינה

השנה: 1932 – בית הכנסת הגדול – ברלין.
במאפיית "גצלר" הידועה אשר שכנה לא רחוק מבית הכנסת הגדול של ברלין, התכונה היתה רבה, וההזמנות לא פסקו מלהגיע. הקהילה הברלינאית אשר ידעה ימים טובים של רווחה כלכלית ותרבותית פינקה עצמה, ובעיקר לפני החגים.
לאה גצלר ה"אמא" של המאפייה, היתה טרודה עד מעל הראש בהכנת חלות ועוגות לחג השבועות.
"קיבלנו הזמנה מיוחדת ממשפחת גולדשמידט: שלוש עוגות גבינה + שלוש חלות ארוכות. וממשפחת רוזנצוויג עוגה אחת ענקית לקידוש בבית הכנסת. צריך לחשוב על משהו מיוחד, שלא ישכחו" אמרה לאה.
"הרוזנצוויגים הם מהקליינטים הטובים שלנו" אמר: הרמן הקונדיטור הראשי, והוסיף: " עוגה לקידוש ועוד לחג השבועות, יש לי משהו בראש".
מייד התיישב, נטל דף נייר, וצייר את הסקיצה של העוגה, על מרכיביה, צבעיה ועיטוריה "זה נהדר" קראו כולם במאפייה "זה משהו..." קראה לאה, ואישרה ביצוע.
הסקיצה הפכה למחרת לעוגה שכמוה לא נראתה בכל ברלין.
צורתה "לוחות הברית", כלומר: מלבן בגודל: 1.00 על 1.20 סנטימטר, עשוייה תערובת גבינות אפוייה ומתוקה, המונחת על תחתית אפוייה. מעל הגבינה נמרח ציפוי קרם מלכותי. ועליו נחו להם מיליון תותים בשוקולד.
בינות התותים, ניצבו להן "עשרת הדיברות" העשויות אותיות זהב ממרציפאן משובח, אשר תהליך ייצורו נשמר בסוד כמוס מזה דורות.
במרכז העוגה נכתב בקרם ירוק: "חג מתן תורה".
ה"יצירה" המפוארת", הוכנסה למקרר כשהיא נמה לה בקופסה חגיגית שעליה מגיני דוד כחולים.
כשהגיע זמן הקידוש הובאה ה"עוגה" לשולחן כשהיא נישאת על עגלת הגשה מפוארת אשר קושטה בפרחים ובירק. וממנה הועברה לאחר כבוד לשולחן הקידוש.
קהל המתפללים אשר עמד סביב השולחן,היה נפעם ונרגש.
והחל מוחא כפיים בספונטאניות וקרא: "הללויה, הללויה".
מר רוזנצוויג ברך על החלה ועל היין, ומרת רוזנצוויג פתחה ואמרה:" אני מודה למאפיית "גצלר" על העוגה המדהימה. חברים יקרים, נא להתאזר בסבלנות, כולם יתכבדו בפרוסה אחת לפחות,אך לפני הכל, נקרא יחד את "עשרת הדברות" אשר עומדות לפניכן על העוגה". ואז בקול רם וברור קראו כולם:
"אני ה' אלהיך", "לא יהיה לך אלהים אחרים", "לא תישא את שם ה' אלהיך לשוא", "זכור את יום השבת לקודשו", "כבד את אביך ואת אמך", "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב", "לא תענה רעך עד שקר", "לא תחמוד".
ואז הסירה מרת רוזנצוויג את "עשרת הדיברות" מעל העוגה ואמרה: " דיברות לא אוכלים, דיברות צריך לזכור ולשמור".
טעם העוגה היה נפלא, ולאחר זמן קצר נאכלה כולה, ורק "עשרת הדברות" העשויות מרציפאן נותרו על המגש, ולאחר נגנזו בויטרינה אשר בבית הכנסת הגדול.
אותו ערב שבועות מיוחד ומרגש נצרב בזכרונה של אמי, אסתר גצלר ז"ל. שהיתה בת למשפחת גצלר היהודית, בעלת המאפייה.
את הסיפור שמעתי מפיה שנים רבות לאחר עלותה ארצה מברלין.